לאחר מאבק משפטי ממושך, קיבל בית המשפט המחוזי בירושלים את ערעור עמותת בית הכנסת וקבע כי היא, ולא הגבאי באופן אישי, מחזיקה בזכויות הדיירות המוגנת במבנה שברחוב יפו 91, בו היא פועלת ברציפות מאז תחילת המאה ה-20. פסק הדין שם סוף למחלוקת שפרצה על רקע ניסיון למנוע ממתפללים חדשים את השימוש במקום.

בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל (9.10.24) את ערעורה של עמותת בית הכנסת "קהל ציון" וקבע כי היא בעלת זכות הדיירות המוגנת במבנה בו היא פועלת ברחוב יפו 91 בירושלים. פסק הדין, שניתן על ידי הרכב השופטים ארנון דראל, ענת זינגر, ופנינה נויבירט, הפך את החלטתו של בית משפט השלום, אשר קבע כי הזכות שייכת באופן אישי לגבאי בית הכנסת, הרב יעקב כהן, ולא לעמותה המנהלת את המקום.

הסכסוך המשפטי נסוב סביב מבנה הממוקם בחצר בית היתומים הספרדי, אשר הוקדש לשמש כבית כנסת ופועל ברציפות מאז שנת 1908. לאורך עשרות שנים, התנהל בית הכנסת תחת גופים שונים, החל מאגודת "על המשמר" , דרך איחוד קהילות וקבלת השם "קהל ציון" בשנת 1949 , ועד להתאגדותו כאגודה עות'מאנית בשנת 1966 ובהמשך כעמותה רשומה בשנת 1985.

הפרשה הגיעה לבית המשפט לאחר שבשנת 2019, על רקע שינויים בהרכב המתפללים, החלו הגורמים המנהלים את נכסי ההקדש (המשיבים) לנקוט בפעולות חד-צדדיות כדי למנוע את כניסתם של המתפללים למקום, לרבות הקמת שער ברזל. העמותה המערערת, פנתה לבית המשפט בבקשה לצו מניעה ולקביעה כי היא הדיירת המוגנת בנכס. המשיבים, טענו מנגד כי למערערת אין זכויות בנכס וכי מדובר ב"ברי רשות" בלבד.

בית משפט השלום קבע כי אכן קיימת זכות דיירות מוגנת, אך ייחס אותה לרב יעקב כהן באופן אישי, כיורשו של אביו, הרב שמואל כהן ז"ל, אשר שימש כגבאי בית הכנסת בשנים "המזכות" על פי חוקי הגנת הדייר.

בערעור שהגישה, טענה עמותת "קהל ציון" כי בית משפט קמא שגה וכי יש לראות בה כבעלת הזכות. בית המשפט המחוזי קיבל את טענותיה וביסס את החלטתו על ניתוח מעמיק של מסמכים היסטוריים והתנהלות הצדדים לאורך עשרות שנים. השופטים קבעו כי הפניות והדרישות לתשלום דמי שכירות מוגנים לא הופנו באופן אישי לגבאי, אלא "לגבאי בית הכנסת" או ישירות ל"בית כנסת קהל ציון". מסמכים אלה, כולל קבלות על תשלום, מעידים כי ההקדש ראה בבית הכנסת, כגוף, את הדייר המוגן, ולא אדם ספציפי.

יתרה מכך, בית המשפט קבע כי התנהלות ההקדש לאורך השנים, ובכלל זה קבלת תשלומי שכר דירה מהאגודה ולאחר מכן מהעמותה, מהווה הסכמה שבשתיקה להעברת זכויות הדיירות המוגנת לגוף המאוגד שניהל את בית הכנסת. "מקום בו נגבים דמי שכירות בהתאם לחוק דיירות מוגנת מהמערערת במשך עשרות שנים, מנועים המשיבים מלטעון כי לזו לא עומדת זכות כאמור", נכתב בפסק הדין.

לפיכך, הערעור התקבל במלואו, ונקבע כי עמותת "קהל ציון" היא הדיירת המוגנת בנכס. בנוסף, חייב בית המשפט את המשיבים בתשלום הוצאות משפט בסך 35,000 ש"ח.