דרמה בבית המשפט: אחרי כ-40 שנה, הוכרה בעלותו של רוכש קרקע בגבעת זאב
בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את תביעתו של משה צדוק והורה למפרק חברת "מורשת בנימין" לרשום על שמו מגרש בשטח של 1,600 מ"ר. זאת, על אף רישומים סותרים במסמכים, טענות לחוב שלא שולם והשנים הרבות שחלפו מאז נחתם הסכם המכר המקורי בשנת 1985.
בפסק דין תקדימי ומכונן, הורה (24.9.24) בית המשפט המחוזי בירושלים על סיומה של סאגה משפטית ובירוקרטית שנמשכה קרוב לארבעה עשורים. השופט אביגדור דורות קיבל את בקשתו של משה צדוקוהצהיר כי הוא הבעלים החוקי של מגרש רחב ידיים בגבעת זאב, אשר נרכש בשנת 1985 מחברת הבנייה "מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ", שנמצאת כיום בהליכי פירוק.
הפרשה החלה ב-5 בדצמבר 1985, אז חתם צדוק על חוזה לרכישת "מגרש בלתי מסוים" בשטח של כ-1,600 מ"ר תמורת 30,000 דולר. הבעיה המרכזית שהעסיקה את בית המשפט נגעה לזיהוי המדויק של הנכס. בחוזה המכר, סומן המגרש במספר 460/1/3, בעוד שבפועל, הקרקע נרשמה במרשם המקרקעין המקומי כחלקה 27 בגוש 6.
מפרק החברה, עו"ד יעקב לנגה, התנגד נחרצות לבקשה. לטענתו, אין כל הוכחה לקשר בין המגרש שנזכר בחוזה לבין חלקה 27. המפרק טען כי מגרשים שמספרם 460 נמצאים פיזית במקום אחר בגבעת זאב ושייכים למשתכנים אחרים. עוד טען המפרק כי סכום התשלום המלא, כפי שהוכיחו הקבלות שהציג צדוק, לא תאם את הסכום שנקבע בחוזה, וכי ייתכן שהקבלות שייכות בכלל למגרשים אחרים שצדוק רכש מהחברה. כמו כן, הודגש כי העסקה מעולם לא דווחה לרשויות המס.
מנגד, עו"ד ילינק, ששימש בעבר כיועץ המשפטי של החברה עצמה, הציג טיעון מפורט ומגובה בראיות. הוא הסביר כי המספור השונה נבע מתוכנית איחוד וחלוקה (פרצלציה) שיזמה החברה בשנות ה-80, שכללה תכנון משותף עם מגרשים סמוכים שיועדו לבניית בית ספר. התוכנית נדחתה לבסוף על ידי מועצת גבעת זאב, והמספור הזמני שניתן למגרש (460/1/3) בוטל, והמגרש קיבל את מספרו הסופי – חלקה 27.
חיזוק מכריע לעמדת המבקש הגיע מתצהירו של אבי הכט, מנהל החברה במועד חתימת ההסכם. הכט אישר כי הוא חתם על החוזה, וכי המגרש שנמכר לצדוק הוא אכן חלקה 27 בגוש 6, כפי שנרשמה לבסוף במרשם המקרקעין בשנת 1989.
בפסק הדין המנומק, קיבל השופט דורות את גרסת המבקש במלואה. הוא קבע כי למרות הסתירות לכאורה, תיאור מיקום הנכס בחוזה המקורי – "מצפון-מערב לשכונת רמות" באזור "אל מטוין" – תואם את מיקומה הפיזי של חלקה 27. השופט דחה את טענת המפרק לגבי תשלום חסר וקבע כי עיקר התמורה שולמה, למעט רכיב המע"מ, ואין בכך כדי לבטל את תוקף החוזה.
השופט מתח ביקורת על עמדת המפרק וכינה אותה "טענת שמא" (טענה המבוססת על ספק) אל מול "טענת ברי" (טענה ודאית) של המבקש, שגובתה בעדויות ובמסמכים. בסופו של דבר, קבע השופט כי זכויותיו של צדוק בקרקע גוברות, והורה למפרק לפעול לרישום המקרקעין על שמו, בכפוף להסדרת תשלומי המיסים והתשלומים הנלווים כנדרש. לא נפסקו הוצאות לחובת המפרק, בשל אי-הבהירות שאפפה את זיהוי הנכס לאורך השנים.
