זיהוי היסטורי: בית המשפט הכריע בסכסוך קרקעות בן עשרות שנים בשכונת שועפט

לאחר שנדחו על ידי לשכת הסדר המקרקעין, קיבל בית המשפט את תביעתה של משפחת עמורי וקבע כי האדם הרשום כבעל תביעה על חלקה בשועפט מאז ימי השלטון הירדני, הוא אכן אבי המשפחה המנוח. פסק הדין התבסס, בין היתר, על עדויות מרגשות של זקני הכפר.

בית המשפט המחוזי בירושלים קבע בפסק דין תקדימי כי "עבד-אלרחמן עבד-אלראזק מחמד אלעמורי", הרשום בלוח התביעות של חלקה 51 בגוש 30559 בשכונת שועפט, הוא אכן אביהם המנוח של התובעים במשפט. בכך, קיבלה השופטת דנה כהן-לקח את תביעתם של 21 תובעים, ובראשם יורשי המנוח, ופתרה תעלומה רישומית שהחלה עוד בתקופת השלטון הירדני. פסק הדין ניתן ב-27 ביוני 2023.

הפרשה נוגעת למקרקעין לא מוסדרים שעברו הליך הסדר חלקי בלבד בתקופת השלטון הירדני. בלוח התביעות, המנוהל כיום על ידי לשכת הסדר מקרקעין בירושלים, נרשם אדם בשם "עבד-אלרחמן עבד-אלראזק מחמד אלעמורי" כתובע זכות בחלקה, אך זאת ללא מספר זיהוי. הליך ההסדר מעולם לא הושלם, והרישום נותר על כנו עשרות שנים.

התובעים, ובראשם בניו ונכדיו של המנוח, טענו כי מדובר באביהם, שנפטר במהלך מלחמת ששת הימים בשנת 1967. הם הציגו צו ירושה מבית הדין השרעי משנת 2011, שבו צוינה במפורש חלקה 51 כחלק מעיזבונו. לטענתם, היורשים הסכימו ביניהם כי החלקה תעבור לבעלותו של אחד הבנים, חסן עמורי ז"ל. חסן פעל לאורך השנים, יזם תוכנית מתאר ואף קיבל היתר לבניית בניין מגורים על הקרקע, שבנייתו הושלמה לאחרונה. חלק מהדירות אף נמכרו לתובעים נוספים בתיק.

לשכת הסדר המקרקעין, דחתה את בקשת המשפחה לעדכן את הרישום. לטענתה, התצהירים שהוגשו אינם מספיקים, ונדרשות "הוכחות מקוריות" כמו אישורי מיסים ישנים או מסמכי תביעה מקוריים מההסדר הירדני – מסמכים שלא היו בידי המשפחה.

בעקבות הדחייה, פנו התובעים לבית המשפט. במסגרת ההליך המשפטי, התמונה הראייתית השתנתה. השופטת כהן-לקח שמעה עדויות ישירות, מה שלא התאפשר בפני לשכת ההסדר. גולת הכותרת היו עדויותיהם של שניים מזקני שועפט, מר מחמד עבד אלמוהדי עמורי (בן 85) ומר ג'מיל סעיד עלי ג'אבר (בן 79). שניהם העידו כי הכירו אישית את המנוח וכי אין ולא היה אדם אחר בשועפט עם אותו שם מרובע. עדותם, אשר תיארה את ההיסטוריה של הקרקעות בכפר עוד משנות ה-50, הותירה רושם אמין ומרגש על בית המשפט.

בנוסף לעדויות אלו, השופטת מצאה חיזוק לטענות התובעים בכך שצו הירושה של המנוח כלל את החלקה , בעובדה שהמשפחה החזיקה ועיבדה את הקרקע במשך שנים , ובעובדה שאיש לא התנגד לבניית בניין המגורים הגדול שהוקם עליה לאחרונה.

בפסק הדין נקבע כי התובעים עמדו בנטל ההוכחה הנדרש, וניתן סעד הצהרתי המזהה את האדם הרשום בלוח התביעות עם אבי המשפחה. עם זאת, השופטת הדגישה כי אין בפסק הדין כדי לקבוע בעלות סופית, וכי הדבר יוכרע בהליך הסדר עתידי, אם וכאשר יתקיים.

ת"א 4573-07-22