המחוזי ביטל העברת סכסוך על בית כנסת לבוררות: "הסכמה צריכה להיות מפורשת, ולא להילמד משתיקה"
שופטת המחוזי בירושלים, תמר בר-אשר, קיבלה ערעור של בעל דירה שתבע סילוק בית כנסת שנבנה בחניון בניין וקבעה כי בית משפט השלום שגה כשהעביר את התיק לבוררות ללא הסכמה ברורה של כל הצדדים. התיק הוחזר לערכאה הנמוכה, ובמקביל הועבר לבדיקת הפיקוח על הבנייה בעיריית ירושלים.
בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל ערעור על החלטה להעביר לבוררות תביעה בנוגע לבית כנסת שהוקם בשטח משותף ובחניות פרטיות בבניין מגורים. בפסק דין שניתן ב-15 ביוני 2023, קבעה השופטת תמר בר-אשר כי לא ניתן לכפות הליך בוררות על צדדים בהיעדר "הסכמה ברורה ומפורשת" של כולם, וכי לא ניתן להסיק הסכמה כזו משתיקה או מאיחור קל בהגשת תגובה.
הפרשה החלה כאשר אוריאל רוטנברג, הגיש תביעה לבית משפט השלום בעיר. בתביעתו טען רוטנברג כי שכניו, הנתבעים אהרן פיינר ואחרים, הקימו בית כנסת בשטח המשותף בקומת המרתף של הבניין, באופן שחוסם את הגישה לשלושת מקומות החניה הפרטיים שלו. לטענתו, העבודות כללו ריצוף ובנייה ונעשו ללא היתר בנייה, ללא היתר לשימוש חורג, ובניגוד לייעוד השטח. התביעה דרשה את סילוק בית הכנסת והשבת המצב לקדמותו.
בדיון שהתקיים ב-2 במרץ 2023, הגיעו הצדדים להסכמה עקרונית על העברת הסכסוך לבוררות בפני בית דין לממונות. עם זאת, הסכמתו של רוטנברג הותנתה במספר תנאים מחייבים, ובראשם שהנתבעים יחתימו את כלל דיירי הבניין על שטר בוררות מסודר.
בהמשך, הנתבעים הגישו לבית המשפט שטר בוררות חתום חלקית, והודו כי לא כל הדיירים חתמו עליו, לרבות אחד הנתבעים המרכזיים בתיק. בית משפט השלום (השופט מ' בורשטיין) נתן לרוטנברג פרק זמן קצר מאוד – מיום חמישי בערב עד יום ראשון בשעה 11:00 בבוקר – להגיב על ההודעה. לאחר שחלף המועד, ובטרם הוגשה תגובתו של רוטנברג, הורה בית המשפט על עיכוב ההליכים והעברת התיק לבוררות, בנימוק של "העדר תגובת התובע". דקות ספורות לאחר מכן הגיש רוטנברג את תגובתו, בה פירט שורה של פגמים מהותיים בשטר הבוררות, אך בקשתו לעיון חוזר נדחתה.
בערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי, טען רוטנברג כי לא נתן את הסכמתו להליך, שכן התנאי הבסיסי שהציב – חתימת כלל הדיירים – לא התקיים. השופטת בר-אשר קיבלה את טענותיו במלואן. היא קבעה כי החוק דורש "הסכמת בעלי הדין" מפורשת להעברת תביעה לבוררות, והסכמה זו אינה יכולה להילמד מכך שלא הוגשה תגובה בזמן. "כך במיוחד בהינתן העובדה שאף לא הייתה כל אזהרה שלפיה היעדר הודעה תיחשב להסכמה", ציינה השופטת בפסק הדין.
השופטת מתחה ביקורת גם על לוח הזמנים הבלתי סביר שנקבע להגשת התגובה, וציינה כי הטענות שהעלה רוטנברג לגבי הפגמים בשטר הבוררות הן "כבדות משקל" וחייבו בחינה מעמיקה.
לאור כל זאת, הערעור התקבל והתיק הוחזר לבית משפט השלום, על מנת שיבחן מחדש אם אכן ניתנה הסכמת כל הצדדים להליך הבוררות. בשולי פסק הדין, הוסיפה השופטת הערה חריגה, לפיה העובדות בתיק מצביעות לכאורה על "עבירות בניה חמורות ובהיקף נרחב", והורתה למזכירות להעביר עותק של פסק הדין לבחינת האגף לפיקוח על הבנייה בעיריית ירושלים.
רע"א 35837-05-23
