המועצה המקומית קרית יערים תפצה קבלן בלמעלה מ-1.2 מיליון ש"ח
בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את עמדת חברת הבנייה וקבע כי אין לחייבה בפיצוי מוסכם על חלק בפרויקט שנמסר בזמן, גם ללא "תעודת השלמה" רשמית. בנוסף, המועצה תחויב בריבית פיגורים מוגדלת על חובה.
בפסק דין שניתן ביום 22 במאי 2024, קבעה שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, חגית מאק-קלמנוביץ, כי המועצה המקומית קרית יערים (טלזסטון) תשלם לחברת "א. תלמי יזמות ובניה בע"מ" סכום של 1,280,660 ש"ח, בתוספת ריבית פיגורים והוצאות משפט. פסק הדין ניתן בתום סכסוך משפטי מורכב סביב פרויקט בניית בית ספר ואולם ספורט ביישוב, וכולל קביעה עקרונית בנוגע לאופן חישוב פיצויים על איחורים במסירת פרויקטים מחולקים.
תחילתה של הפרשה במכרז בו זכתה חברת א. תלמי לביצוע הפרויקט. היחסים בין הצדדים עלו על שרטון, מה שהוביל להגשת תביעות הדדיות. חברת הבנייה, הגישה תביעה בסך של כ-2.7 מיליון ש"ח בטענה שהמועצה גרמה לעיכובים, לא שילמה עבור עבודות וחומרים, ובסופו של דבר הפסיקה את עבודתה באופן חד צדדי וחילטה שלא כדין ערבות בנקאית שהופקדה. מנגד, המועצה המקומית, הגישה תביעה שכנגד על סך של כ-5.4 מיליון ש"ח, בטענה כי חברת א. תלמי היא זו שלא עמדה בהתחייבויותיה ובמועדי הסיום, מה שאילץ את המועצה לסלק אותה מהאתר ולהשלים את העבודה באמצעות קבלן אחר בעלויות נוספות.
נקודת המפנה המרכזית בהליך הייתה חוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט, המהנדס נח רפפורט. המומחה בחן את טענות שני הצדדים וקבע באופן מפתיע כי לאחר קיזוז כל החיובים ההדדיים, דווקא המועצה היא שחייבת לחברת הבנייה סכום של 1,280,660 ש"ח. שני הצדדים הסכימו לקבל את ממצאיו העובדתיים של המומחה, והמחלוקת הצטמצמה לשתי סוגיות משפטיות מרכזיות.
הסוגיה הראשונה והעיקרית נגעה לפיצוי המוסכם בגין איחור במסירה. הפרויקט כלל שני חלקים: כיתות לימוד ואולם ספורט. המומחה קבע כי כיתות הלימוד, שהיוו 63% מהפרויקט, נמסרו במועד, בעוד שאולם הספורט נמסר באיחור של 75 ימים. המועצה טענה כי מאחר שלא ניתנה "תעודת השלמה" רשמית לכיתות כנדרש בחוזה, יש לחייב את הקבלן בפיצוי מוסכם על הפרויקט כולו. השופטת מאק-קלמנוביץ דחתה טענה זו וקבעה כי פרשנות כזו אינה סבירה. היא קבעה כי חיוב בפיצוי מלא על איחור בחלק קטן יחסית מהעבודה, תוך התעלמות מכך שחלק הארי נמסר בזמן ואף היה בשימוש, יוצר חוסר יחס סביר בין הפיצוי לנזק הצפוי. לפיכך, הורתה השופטת על התערבות בפיצוי המוסכם וקבעה כי יש לחשב אותו באופן יחסי רק על החלק בפרויקט (אולם הספורט) שנמסר באיחור.
הסוגיה השנייה עסקה בריבית על החוב. חברת הבנייה דרשה לחייב את המועצה בריבית פיגורים מיוחדת הקבועה בחוזה. השופטת קיבלה גם טענה זו וקבעה כי הוראת החוזה בנושא זה חלה באופן ספציפי על תשלומים שהמועצה חייבת לקבלן, ואין להחילה באופן סימטרי על חובותיו של הקבלן.
בסופו של יום, בית המשפט קיבל את תביעת הקבלן ברובה. בנוסף לסכום שנפסק, חויבה המועצה המקומית קרית יערים לשלם לחברת א. תלמי את הוצאות המשפט, כולל אגרות ושכר טרחת מומחים, וכן שכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ש"ח. השופטת ציינה כי לאור התוצאה הסופית, לפיה המועצה היא זו שחייבת כספים לקבלן, הרי שלא היה מקום לחילוט הערבות הבנקאית מלכתחילה.
