המחוזי אוסר על השכרת דירות לטווח קצר במגורי היוקרה הצמודים למלון וולדורף אסטוריה
השופטת תמר בר-אשר הפכה החלטה קודמת וקבעה כי תקנון הבית המשותף נועד למנוע הפיכת הבניין ל"מלון פרטי" ולשמור על אופיו היוקרתי. בעלי הדירות שהשכירו אותן חויבו בהוצאות משפט.
בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל (17.6.24) את ערעורה של נציגות הבית המשותף ברחוב אגרון 30, במתחם היוקרתי הצמוד למלון וולדורף אסטוריה, ואסר על בעלי הדירות להשכיר את נכסיהם לפרקי זמן קצרים, כדוגמת השכרות יומיות או שבועיות דרך פלטפורמות כמו Airbnb. פסק הדין הופך החלטה קודמת של המפקחת על המקרקעין, שפירשה את תקנון הבניין באופן המתיר השכרות מסוג זה.
הסכסוך המשפטי התנהל בין נציגות הבית המשותף, לבין קבוצת בעלי דירות. בלב המחלוקת עמדה פרשנותו של סעיף 18.1 בתקנון הבית המשותף, הקובע כי "דירות המגורים תשמשנה למטרות מגורים בלבד, לא ייעשה בהם שימוש למטרות מסחריות או כל מטרה אחרת שאינה מגורים".
הבניין המדובר הוא פרויקט מגורים יוקרתי וייחודי, הכולל כ-30 דירות שערכן מוערך בעשרות מיליוני שקלים כל אחת. דמי הניהול החודשיים מגיעים לאלפי ואף עשרות אלפי שקלים, ובתמורה נהנים הדיירים משירותי תחזוקה, שמירה ואפשרות שימוש במתקני המלון הצמוד. רוב בעלי הדירות אינם תושבי ישראל ופוקדים את נכסיהם בעיקר בתקופות החגים, כך שבפועל רוב הדירות עומדות ריקות במרבית ימות השנה, תופעה המכונה "דירות רפאים".
המשיבים, בעלי הדירות, טענו כי השכרה לטווח קצר מהווה "שימוש למגורים" ואינה נכללת באיסור על "שימוש מסחרי", שלשיטתם נועד למנוע הפיכת דירות למשרדים או חנויות. המפקחת על המקרקעין קיבלה במקור עמדה זו וקבעה כי לשון התקנון יכולה לכלול גם מגורי נופש וכי לא ניתן לשלול השכרה לטווח קצר.
אך השופטת בר-אשר סברה אחרת. בפסק דינה המנומק, היא קבעה כי יש לפרש את התקנון לאור מאפייניו הייחודיים כ"חוקה" של בית משותף, תוך מתן משקל מכריע ללשון הכתובה ולתכליתו האובייקטיבית, במיוחד כאשר מדובר במסמך שנוסח על ידי משפטנים.
השופטת הדגישה כי התקנון נועד להסדיר את החיים בבית דירות יוקרתי וייחודי הנהנה מיוקרתו של מותג וולדורף אסטוריה. לאור זאת, קבעה כי הפרשנות הסבירה לאיסור על "שימוש מסחרי" היא כזו שנועדה "למנוע את ניצול יוקרתו של הבית המשותף לשם ניהול 'מלון פרטי' בתוכו, שאינו המלון הצמוד אליו".
בית המשפט קבע כי אומנם מותרת השכרת הדירות למטרת מגורים לטווח ארוך, "שאינו נופל ממספר חודשים משמעותי" , אך השכרתן לפרקי זמן קצרים על בסיס יומי או שבועי מהווה הפרה של התקנון.
בסיום פסק הדין, הערעור התקבל במלואו, והמשיבים חויבו לשאת בהוצאות המערערת בסך 30,000 ש"ח.
