המחוזי: חברה קבלנית "עצמה את עיניה" וניכתה מע"מ בסך 2.2 מיליון ש"ח באמצעות חשבוניות פיקטיביות
החברה, י.ב. יובל בינוי והנדסה, טענה כי פעלה בתום לב ונקטה באמצעים סבירים, אך השופט אביגדור דורות קבע כי היא לא עמדה בנטל להוכיח זאת ודחה את ערעורה נגד רשות המיסים
בית המשפט המחוזי בירושלים דחה (6.6.24) ערעור שהגישה חברת הבנייה "י.ב. יובל בינוי והנדסה בע"מ" נגד החלטת רשות המיסים, וקבע כי החברה ניכתה שלא כדין מס תשומות בסך של 2,233,576 ש"ח באמצעות חשבוניות פיקטיביות. בפסק הדין קבע השופט אביגדור דורות כי החברה לא עמדה בנטל להוכיח כי נקטה בכל האמצעים הסבירים כדי לוודא את כשרות החשבוניות, ואף "עצמה את עיניה" לנוכח נסיבות מחשידות.
הפרשה עוסקת בערעור שהגישה החברה, על שומת תשומות שהוצאה לה לשנים 2013-2016. במרכז המחלוקת עמדה זכאותה של החברה לנכות מס תשומות הכלול בחשבוניות שהוצאו לה על שם ארבע חברות קבלן שונות: מ.ל. מילה אמיר בניה בע"מ, פתחיה לבנייה בע"מ, גורם הנדסה וייזום בע"מ, ואופק חדש איתי הנדסה בע"מ.
רשות המיסים, טענה כי חשבוניות אלו הן פיקטיביות ואינן משקפות עסקאות אמיתיות עם החברות שאת שמן נשאו. על פי קביעת הרשות, שירותי הבנייה בפועל סופקו כולם על ידי אדם אחד, עלי אבו עארם, בעוד שהחברות שהוציאו את החשבוניות שימשו "כיסוי חשבונאי" בלבד. חקירות העלו כי בעלי החברות הרשומים היו למעשה "אנשי קש" או "קופים" שהופעלו על ידי גורמים אחרים.
מנגד, טענה החברה כי פעלה בתום לב ובזהירות הראויה. היא הציגה הסכמים מפורטים שערכה עם כל אחת מהחברות, וטענה כי דאגה לקבל את כל האישורים החשבונאיים הנדרשים, לרבות אישור ניהול ספרים וניכוי מס במקור. עוד נטען כי התשלומים בוצעו בהמחאות "למוטב בלבד" ישירות לחברות קבלן המשנה. לטענתה, לא הייתה לה כל דרך לדעת בזמן אמת על ההתנהלות הפיקטיבית הנטענת.
השופט דורות ביסס את הכרעתו על המסגרת המשפטית לניכוי מס תשומות, המותנה בקבלת חשבונית שהוצאה "כדין". הוא הסביר כי תקינות החשבונית נבחנת במבחן "אובייקטיבי" ו"סובייקטיבי". על פי המבחן האובייקטיבי, החשבוניות במקרה זה הוצאו שלא כדין, מכיוון שמוציאות החשבוניות לא היו אלו שסיפקו את השירות בפועל.
השאלה המכרעת הייתה האם החברה עומדת בחריג הסובייקטיבי, הדורש מהנישום להוכיח כי לא התרשל ונקט בכל האמצעים הסבירים כדי לוודא את כשרות החשבונית. השופט קבע כי החברה לא עמדה בנטל מחמיר זה. הוא ציין כי הבדיקות שביצעה החברה היו שטחיות ופורמליות בלבד, ולא כללו בדיקה מהותית לגבי זהות הגורם שסיפק את העובדים בפועל. "התמונה המסתברת יותר בענייננו, היא שהמערערת ביצעה בדיקות שטחיות, רק על מנת ליצור את הרושם של הקפדה כביכול על נוהל מסודר של בדיקות", נכתב בפסק הדין.
נסיבות רבות היו צריכות לעורר את חשדה של החברה, ביניהן העובדה שאותם פועלים המשיכו לעבוד עבורה, אך החשבוניות התקבלו לסירוגין מחברות שונות ומתחלפות. כמו כן, ההסכמים שהציגה החברה התגלו כגנריים וזהים, ובחלקם אף חסרו פרטים בסיסיים כמו תאריך חתימה או מקום ביצוע העבודה. בנוסף, נזקפה לחובת החברה העובדה שבחרה לוותר על עדותו של עלי אבו עארם, דמות המפתח בפרשה, אף שהתייצב בבית המשפט.
לאור כל האמור, הערעור נדחה, והחברה חויבה בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ש"ח.
