הקשר המשפחתי לא הספיק: נדחתה תביעת ענק להחזר הלוואות מאשת איש העסקים
בית המשפט המחוזי בירושלים פסק כי הלוואות בסך 1.5 מיליון שקלים ניתנו לבעל בלבד לטובת עסקיו, ולא כהלוואה למשפחה, ודחה את התביעה נגד אשתו לשעבר. השופטת, מרים אילני, קבעה כי למרות התנהלותה לאחר מעשה בניסיון לסייע, אין בכך כדי לחייב אותה בחוב.
בפסק דין המדגיש את הגבול הדק בין סיוע משפחתי להתחייבות חוזית, דחה (2.7.24) בית המשפט המחוזי בירושלים תביעה בסך 1.5 מיליון שקלים שהגיש אפרים בן חור נגד רחל לוי, גרושתו של איש העסקים חיים שמואל לוי. התביעה, שנדונה בפני כבוד השופטת מרים אילני, עסקה בשתי הלוואות שנתן בן חור לשמואל לוי בשנים 2014 ו-2015, על רקע יחסי קרבה משפחתיים. שמואל לוי עצמו נכנס להליכי חדלות פירעון, וההליך נגדו עוכב, ולכן התביעה התמקדה בחבותה של גרושתו, רחל.
ההלוואה הראשונה, בסך מיליון שקלים, ניתנה במאי 2014 כנגד המחאה עתידית של שמואל לוי על סך 1.7 מיליון שקלים, שגלמה ריבית שנתית של כ-14%. ההלוואה השנייה, בסך 500,000 שקלים, ניתנה במרץ 2015 ללא ריבית. התובע, בן חור, טען כי ההלוואות ניתנו למשפחת לוי כיחידה אחת ולא לשמואל לבדו. הוא ביסס את טענתו על שלושה אדנים מרכזיים: שההלוואה נועדה לסייע למשפחה כולה , שהנתבעת התחייבה אישית להחזיר את הכסף באמצעות הודעות וואטסאפ בהן ציינה כי החלה בהליך לקבלת משכנתא על דירה שירשה , וכי הנתבעים הציגו כלפיו מצג שווא של איתנות כלכלית בעוד שלמעשה היו בקשיים.
מנגד, הנתבעת, רחל לוי, טענה כי לא הייתה צד להסכמי ההלוואה, שנעשו מול בעלה לשעבר בלבד ולצורך עסקיו. היא טענה כי מעולם לא הייתה מעורבת בהחלטות הכספיות של בעלה , וכי כל התנהלותה מול התובע לאחר שהתעורר קושי בהחזר החוב – לרבות העברת 200,000 שקלים מחשבונה והודעות הוואטסאפ – נבעה מרצונה למנוע משבר משפחתי חמור, במיוחד על רקע נישואי בנם לבתה של בת זוגו של התובע.
השופטת אילני קיבלה את גרסת הנתבעת ודחתה את התביעה נגדה. בפסק הדין המנומק נקבע כי לא הוכח שההלוואות ניתנו גם לנתבעת. השופטת ציינה כי הריבית הגבוהה על ההלוואה הראשונה אינה מתיישבת עם הטענה להלוואה "משפחתית" וכי הכספים הועברו לחשבונו של שמואל בלבד ונועדו לעסקיו. "העובדה שהתובע ציין במחברתו כי מדובר ב'השקעה אצל שמואל לוי' מלמדת שעשה זאת כדי לקבל תשואה ולא מטעמים משפחתיים", כתבה השופטת.
באשר להתחייבותה לכאורה של הנתבעת בהודעות הוואטסאפ, קבע בית המשפט כי אין בהן התחייבות חוזית לשעבד את דירתה לטובת החוב. לכל היותר, נוצר מצג כלפי התובע, אך הוא לא הוכיח כי נגרם לו נזק כתוצאה מהסתמכות עליו, שכן הדירה היא בבעלותה הבלעדית של הנתבעת וממילא לא הייתה לו זכות להיפרע ממנה.
השופטת הכירה ב"תוצאה הקשה" לפיה התובע איבד כסף רב ולא יכול להיפרע ממי שנטל את ההלוואה. עם זאת, ולמרות דחיית התביעה, היא קבעה כי כל צד יישא בהוצאותיו. החלטה זו נומקה בכך שהנתבעת הייתה שותפה לכתב הגנה ראשוני שכלל "דברי כזב" מצידו של בעלה לשעבר, שטען תחילה כי ההלוואות ניתנו ללא כל ריבית.
