ניצחון חלקי ליורשי צבן: מס השבח הופחת, אך ההצמדה והריבית יישארו
ועדת הערר קבעה כי יום הרכישה המקורי של "גג השקם" בירושלים היה לפני חקיקת חוק מיסוי מקרקעין, והגבילה את שיעור המס ל-25%. עם זאת, דחתה הוועדה את בקשת היורשים לבטל את הפרשי ההצמדה והריבית על חוב המס, למרות העיכוב בקבלת התמורה. הוועדה מתחה ביקורת חריפה על רשות המיסים בגין הסתרת מסמכים.
ועדת הערר לענייני מיסוי מקרקעין בבית המשפט המחוזי בירושלים, בראשות השופט אביגדור דורות, קיבלה (27.6.24) באופן חלקי את ערעורם של יורשי יוסף צבן ז"ל וקבעה כי שיעור מס השבח על מכירת חלקם בנכס "גג השקם" יעמוד על 25% בלבד. ההחלטה הדרמטית התקבלה לאחר שהוועדה קיבלה את טענת היורשים, כי יום הרכישה המקורי של הנכס היה בשנת 1960, עוד בטרם נכנס לתוקפו חוק מיסוי מקרקעין.
הסאגה המשפטית עוסקת בזכויותיהם של שישה מיורשיו של צבן בנכס הממוקם ברחוב יפו 234 בירושלים. זכויות אלו, בשיעור של 40% מהנכס, נקבעו כ"זכות קניין שביושר" על ידי בית המשפט המחוזי עוד בשנת 2011. בשנת 2020, הנכס נמכר על ידי כונס נכסים תמורת 36 מיליון שקלים, ומנהל מיסוי מקרקעין ירושלים, הוציא ליורשים שומת מס שבח לפי מיטב השפיטה, לאחר שאלו נמנעו מהגשת הצהרה בטענה שאין מדובר במכירת "זכות במקרקעין".
היורשים הגישו ערר על השומה ובו טענו מספר טענות חלופיות. ראשית, הם טענו כי אין מדובר בעסקה החייבת במס שבח אלא ברווח הון רגיל. טענה זו נדחתה על ידי הוועדה, שקבעה כי החוק חותר לתפיסת התוכן הכלכלי של העסקה וכי זכויותיהם של היורשים הן "זכות במקרקעין" לכל דבר ועניין.
עם זאת, הוועדה קיבלה את טענתם החלופית המרכזית בנוגע לשיעור המס. המשיב טען כי יום הרכישה הוא דצמבר 1963, לאחר כניסת החוק לתוקף, אך היורשים הציגו ראיות לכך שהעסקה המקורית לרכישת הקרקע מהקדש אושרה על ידי בית המשפט כבר ביוני 1960. קביעה זו משנה את תמונת המיסוי באופן מהותי ומגבילה את שיעור המס ל-25%.
בנושא זה, מתח השופט דורות ביקורת חריפה על התנהלות המשיב, לאחר שבמהלך חקירה נגדית התברר כי ברשותו מסמכים מהותיים הנוגעים ליום הרכישה, אשר לא גולו ליורשים למרות צו שיפוטי שהורה על כך. "אין מנוס, לדעתי, מן המסקנה כי המשיב הסתיר את המסמכים, אשר לא עלו בקנה אחד עם עמדתו, והדברים, לפחות לכאורה, חמורים", כתב השופט.
הוועדה קיבלה גם את עמדת היורשים בנוגע לניכוי הוצאות. נקבע כי יש להתיר להם לנכות את חלקם היחסי (40%) בשכר טרחת כונס הנכסים ובהיטל ההשבחה ששולם, וכן את ההוצאות המשפטיות שהוציאו בין השנים 2012 ל-2020, אשר נועדו להשבחת הנכס ולשמירה על זכויותיהם בו.
לעומת זאת, נדחתה טענת היורשים לפטור אותם מהפרשי הצמדה וריבית על חוב המס, שנוצר למרות שטרם קיבלו את חלקם בתמורה מהכונס. הוועדה קבעה כי אין מקום להתערב בשיקול דעת המשיב, שהסכים להקפיא את הליכי הגבייה אך לא לוותר על ההצמדה והריבית. גם סוגיית הקנס בגין אי-הצהרה במועד הושארה להכרעת המשיב, לאחר שהיורשים ימצו את ההליכים מולו וישלמו את המס.
בסיכומו של דבר, העררים התקבלו בחלקם. לאור התוצאה והביקורת על התנהלותו, חויב מנהל מיסוי מקרקעין לשלם ליורשים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 שקלים.
