סוף לקשר הרומנטי: קבלן חויב להשיב כ-2.4 מיליון שקלים לבת זוגו לשעבר
בית המשפט דחה את טענת הנתבע כי הכספים היו "השקעה" בפנטהאוז עתידי, וקבע כי מדובר בהלוואה שיש להשיב. כמו כן, נדחתה תביעתו הנגדית של הקבלן לקזז יותר מ-1.5 מיליון שקלים על עבודות תחזוקה ושיפוצים.
בפסק דין שניתן (4.8.24) בבית המשפט המחוזי בירושלים, חויב קבלן השיפוצים מרדכי ציון וייצמן להשיב לבת זוגו לשעבר, נעמי גולדברג, סכום של 2,441,500 ש"ח. הסכום מהווה החזר כספים שהעבירה לו גולדברג במהלך קשר רומנטי שהתפתח בין השניים, לאחר שהכירה אותו כשביצע שיפוץ בביתה. התביעה עמדה במקור על סך של 2,904,000 ש"ח.
הקשר בין השניים החל בשנת 2009, כאשר וייצמן שיפץ את ביתה של גולדברג. לאחר מספר שנים, הקשר חודש והפך לרומנטי, ובמהלכו החלה גולדברג להעביר לו סכומי כסף משמעותיים. בעוד התובעת טענה שהעבירה סכום כולל של 2,547,000 ש"ח , הנתבע הציג גרסאות מתחלפות: תחילה הודה בקבלת 1,575,000 ש"ח בלבד , לאחר מכן אישר קבלת 1,725,000 ש"ח , אך בכתב ההגנה המקורי הודה בקבלת 2,447,000 ש"ח. השופטת אילני קבעה כי היא מבכרת את גרסתה של התובעת, אותה מצאה כמהימנה ביותר, וציינה כי הנתבע הותיר רושם של "אדם מניפולטיבי שאינו דובר אמת".
לב המחלוקת נסוב סביב מהות העסקה. הנתבע טען כי הכספים היו השקעה משותפת בפנטהאוז עתידי , וכי מועד ההחזר טרם הגיע משום שהזכויות בנכס טרם נרשמו על שמו. מנגד, התובעת טענה כי מדובר בהלוואה. השופטת התמקדה ב"הסכם 2020" שעליו חתמו הצדדים, וקבעה כי הוא מנוסח כ"הסכם הלוואה או אופציה לשותפות". נקבע כי ההסכם מעניק לתובעת את זכות הבחירה.
יתרה מכך, התברר כי הנתבע הציג בפני התובעת מצג שווא. הוא מכר את זכויותיו במקרקעין המדוברים שנים רבות לפני חתימת ההסכם, וכל שהיה בידו הוא "הסכם ג'נטלמני" לרכישת הפנטהאוז בעתיד במחיר עלות. עובדה מהותית זו לא נחשפה בפני התובעת. לאור מצג השווא, קבעה השופטת כי אופציית השותפות בטלה, ונותרה רק חובת החזר ההלוואה על סך 2,447,000 ש"ח.
בנוסף, הנתבע הגיש טענת קיזוז בסך 1,562,000 ש"ח , בגין שמונה שנות תחזוקה ושיפוצים שביצע, לטענתו, בנכסיה של התובעת ללא תמורה. הוא הציג טבלה לביסוס טענתו, אשר תוארה בפסק הדין כ"טבלה שבדה מליבו". התובעת טענה מנגד כי שילמה לו על כל עבודה שביצע בזמן אמת. השופטת קיבלה את גרסתה של התובעת במלואה ודחתה את טענת הקיזוז. היא ציינה כי לא הגיוני שהצדדים, שערכו מספר מסמכים משפטיים בנוגע להעברות הכספים מהתובעת לנתבע, לא היו מתעדים חוב בסדר גודל כזה של התובעת כלפיו.
בסופו של דבר, חויב הנתבע לשלם לתובעת 2,447,000 ש"ח, בניכוי 5,500 ש"ח בגין תשלום משכנתא אחד ששילם. על אף קבלת התביעה, החליטה השופטת כי כל צד יישא בהוצאותיו, וזאת מתוך התחשבות בכך שהנתבע אכן סייע לתובעת ברכישת ושיפוץ אחד מנכסיה מתוך הנחה שיגורו בו יחד.
