תביעת המיליונים נדחתה: חברת "יעדים" תבעה את שירות התעסוקה – ותשלם הוצאות
השופט קבע כי טענת החברה לפיה נאלצה להעניק הנחה של מיליוני שקלים בשנת 2016 תחת "כפייה כלכלית" אינה אמינה, וסותרת את התנהלותה בזמן אמת, במהלכה המשיכה לשלוח חשבוניות הכוללות את ההנחה.
בית המשפט המחוזי בירושלים דחה (23.5.24) תביעה בסך 2.5 מיליון שקלים שהגישה חברת "יעדים, הנחיית תהליכים חברתיים וארגוניים בע"מ" נגד שירות התעסוקה. בפסק הדין קבע השופט אוהד גורדון כי טענות החברה, אינן עולות בקנה אחד עם הראיות והתנהלותה בזמן אמת, וחייב אותה לשלם למדינה הוצאות משפט בסך 60,000 שקלים.
הסכסוך המשפטי נסוב סביב הסכם התקשרות שנחתם בין הצדדים בשנת 2012, במסגרתו זכתה "יעדים" במכרז למתן שירותי הנחיית סדנאות למחפשי עבודה. עם הרחבת הפעילות והשקת תוכניות חדשות כמו "מעגלי תעסוקה", היקף העבודה של החברה גדל משמעותית. בשל כך, סוכם בשנת 2014 על מתן הנחה בשיעור של 25% על התעריף השעתי לשירות התעסוקה. הסכם ההנחה המתוקן, המכונה "נספח ז' המתוקן", הגדיר את תוקף ההנחה עד ליום 31 בדצמבר 2015.
ההתקשרות בין הצדדים הוארכה מספר פעמים במהלך שנת 2016. המחלוקת המרכזית נגעה לשאלה האם ההנחה הייתה תקפה גם בשנה זו. חברת "יעדים" טענה כי תוקף ההנחה פג בסוף 2015, כפי שצוין במפורש בנספח, וכי שירות התעסוקה חייב לה את הפרש התשלום, המוערך במיליוני שקלים. לטענתה, היא נאלצה להמשיך ולהגיש חשבוניות הכוללות את ההנחה בשנת 2016 תחת "כפייה כלכלית", מחשש שאם תדרוש את מלוא התשלום, שירות התעסוקה יעצור את התשלומים ויגרום לקריסתה.
מנגד, שירות התעסוקה טען כי הארכות ההסכם נעשו ללא שינוי בתנאים הקיימים, וכי נספח ההנחה היווה חלק בלתי נפרד מההסכם. לשיטת המדינה, התנהלותה של "יעדים" בזמן אמת, לרבות הגשת חשבוניות עם הנחה לאורך כל שנת 2016, מוכיחה את הסכמתה להמשך ההנחה. יתרה מכך, נטען כי התביעה הוגשה רק כשנה לאחר תום ההתקשרות, לאחר ש"יעדים" לא זכתה במכרז ההמשך.
השופט גורדון דחה את טענות התובעת וקבע כי הן אינן עומדות במבחן הראיות. הוא ציין כי טענת "הכפייה הכלכלית" הועלתה במלוא עוצמתה רק בשלב הסיכומים, שנים לאחר פרוץ הסכסוך, מה שפוגם באמינותה. בפסק הדין הודגש כי התנהלותה של התובעת לאורך 2016, לרבות תכתובת דוא"ל מחודש מרץ 2016 בה הסכימה להמשיך ולחשב את התשלום עם ההנחה, מהווה הסכמה בפועל לעמדת שירות התעסוקה. "הבחירה [להמשיך עם ההנחה] אינה תוצר של כפיה או אילוץ, אלא בחירה עסקית לגיטימית של חברה מסחרית, שביקשה להאריך את תוקף ההתקשרות עם שירות התעסוקה", כתב השופט.
כמו כן, נדחו טענות נוספות של החברה לפיצוי בגין "קריסה כלכלית" ופגיעה במוניטין עקב חילוט ערבות בנקאית. השופט מצא כי טענות אלו לא בוססו, ואף הופרכו על ידי נתונים שהוצגו, לפיהם רווחי החברה עלו באופן ניכר בשנת 2017. לבסוף, התביעה נדחתה במלואה.
