תביעת הענק על קרקעות בית ג'מאל נדחתה על הסף: "אקה" חויבה בהוצאות
השופט אריה רומנוב קבע כי חברת "אקה פיתוח ובניה" מנועה מלהגיש תביעה חדשה בטענות שהייתה יכולה להעלות בהליך קודם, וקיבל את בקשת "קדמת עדן" והמסדר הסליזיאני לסילוק התביעה בשל "מעשה בית דין". הפרשה עוסקת בקרקע בשטח של 1,030 דונם בשווי 300 מיליון שקלים.
בית המשפט המחוזי בירושלים דחה (26.6.24) על הסף את תביעתה של חברת "אקה פיתוח ובניה בע"מ", ובכך שם, ככל הנראה, קץ לסאגה משפטית מורכבת וארוכת שנים סביב חטיבת קרקע עצומה בשטח של 1,030 דונם באזור בית ג'מאל. השופט אריה רומנוב קיבל את בקשות הנתבעות, "קדמת עדן בע"מ" והמסדר הסליזיאני של דון בוסקו, וקבע כי פסק דין קודם שניתן באותה פרשה מהווה מעשה בית דין, החוסם את דרכה של אקה מלנהל הליך נוסף.
הפרשה, שהתנהלה בין שלושה צדדים מרכזיים, החלה סביב הסכם פיתוח משנת 2006 בין בעלי הקרקע, המסדר הסליזיאני, לבין חברת קדמת עדן, שהעניק לה זכות סירוב ראשונה לרכישת הקרקע. בשנת 2015, חתם המסדר על הסכם חכירה עם חברת אקה למכירת זכויות בקרקע תמורת 300 מיליון שקלים. מהלך זה הצית שרשרת של התדיינויות משפטיות, כאשר קדמת עדן טענה כי ההסכם עם אקה מפר את זכות הסירוב שלה.
בסופו של הליך משפטי, שכלל פסקי בוררות והכרעות בבית המשפט המחוזי, קבע בית המשפט העליון במרץ 2018 כי קדמת עדן זכאית לממש את זכות הסירוב שלה, בתנאי שתפקיד ערבות בנקאית בסך 30 מיליון שקלים ותתקשר עם המסדר בתנאים זהים לאלו שסוכמו עם אקה. לאחר שקדמת עדן עמדה בתנאים, הגישה אקה בשנת 2018 תביעה קודמת (ת"א 47438-07-18), בטענה כי המימוש לא נעשה כדין.
תביעה זו, שנוהלה בפני השופטת ח' זנדברג, נדחתה בנובמבר 2020, ובית המשפט קבע כי "קדמת עדן מימשה כדין" את זכותה, וכי דין הסכם החכירה עם אקה להתבטל. ערעורה של אקה לבית המשפט העליון נדחה אף הוא ביוני 2021.
כחודש לאחר דחיית הערעור, הגישה אקה את התביעה הנוכחית. הפעם, טענתה המרכזית הייתה שהמסדר וקדמת עדן פעלו בחוסר תום לב לאחר הודעת המימוש. לטענת אקה, המסדר נמנע מלחתום על ההסכם במשך תקופה ארוכה לבקשת קדמת עדן, מכיוון שלזו לא הייתה היכולת הכלכלית לשלם את התמורה. בכך, נטען, שונו תנאי העסקה באופן מהותי, והדבר מפקיע את זכות הסירוב.
הנתבעות, "קדמת עדן" והחברות הקשורות אליה ("פרחי רמת בית שמש" ו"סטדן"), והמסדר הסליזיאני, טענו מנגד כי יש לסלק את התביעה על הסף. לטענתם, אקה ידעה על אי-חתימת ההסכם כבר בעת הגשת תביעתה הקודמת בשנת 2018 , ויכלה לכלול טענה זו במסגרת אותו הליך. משבחרה שלא לעשות כן, היא מנועה מ"לפצל" את עילות התביעה ולהטריד אותם בהליך נוסף באותו עניין.
השופט רומנוב קיבל את טענת הנתבעים במלואה. בפסק הדין המנומק, הוא קבע כי עילת התביעה בשני ההליכים זהה במהותה, וכך גם הסעד המבוקש – הצהרה על בטלות זכות הסירוב של קדמת עדן ואכיפת ההסכם עם אקה. השופט הדגיש כי הדוקטרינה של "השתק עילה" נועדה למנוע דיונים כפולים ולעודד בעלי דין לרכז את כל טענותיהם הנוגעות לאותה מסכת עובדתית בהליך אחד. "משהייתה לאקה אפשרות לטעון במסגרת התביעה הקודמת את שהיא טוענת בתביעה הנוכחית, והיא לא עשתה זאת, אין לאפשר לה לעשות זאת עתה", כתב השופט בפסק הדין.
בנוסף, ציין השופט כי בינתיים העסקה בין המסדר לנתבעות הושלמה, התמורה בסך 300 מיליון שקלים שולמה והזכויות נרשמו, כך שהתביעה הפכה לתיאורטית.
לאור כל האמור, הורה השופט על דחיית התביעה וחייב את אקה בתשלום הוצאות משפט בסך 50,000 שקלים לקבוצת קדמת עדן, וסכום דומה למסדר הסליזיאני.
