תביעת ענק נדחתה: עיריית ירושלים ניסתה לחייב אישה בחובות ארנונה של בעלה
בית המשפט המחוזי בירושלים דחה תביעה בסך של למעלה מ-6 מיליון ש"ח שהגישה עיריית ירושלים נגד גלית קלה, בניסיון לחייבה באופן אישי בחובות הארנונה של חברות שנוהלו על ידי בעלה, דניאל קלה, המצוי בהליכי פשיטת רגל. השופטת קבעה כי לא הונחה תשתית עובדתית מספקת להטלת אחריות אישית על הנתבעת, וכי הסיוע שהגישה לעסק המשפחתי לא הפך אותה ל"בעלת שליטה" בחברות.
בית המשפט המחוזי בירושלים, בפסק דין שניתן (22.7.24) על ידי השופטת חגית מאק-קלמנוביץ, דחה תביעה תקדימית שהגישה עיריית ירושלים. העירייה ביקשה לחייב את קלה בתשלום חוב ארנונה בסך 6,104,095 ש"ח, שנצבר על ידי חברות שהפעילו את אולם האירועים "אולמי מונדיאל" והיו בשליטת בעלה, דניאל קלה, אשר נכנס להליכי פשיטת רגל.
התביעה התבססה על דרישת העירייה לבצע "הרמת מסך" – הליך משפטי חריג המאפשר לייחס חובות של חברה לבעלי מניותיה או למנהליה באופן אישי. לטענת העירייה, גלית קלה הייתה מעורבת באופן פעיל בניהול החברות החייבות, ולכן יש להטיל עליה את האחריות לחוב. העירייה טענה כי קלה שימשה בפועל כ"בעלת שליטה" בחברת "הכלי נועם חן בע"מ", אחת החברות הקשורות לעסק, וכי היא ובעלה ערבבו בין נכסיהם האישיים לכספי החברות. בין היתר, נטען כי היא הייתה מורשית חתימה, טיפלה בתשלומים לספקים, ניהלה את מערך המשכורות ואף משכה כספים לצרכים פרטיים.
מנגד, הנתבעת טענה כי יש לדחות את התביעה על הסף. לטענתה, היא מעולם לא הייתה בעלת מניות, דירקטורית או "בעלת שליטה" באף אחת מהחברות. היא הסבירה כי סייעה לבעלה בעבודות טכניות ומזכירותיות בלבד, כמו סידור חשבוניות וחתימה על צ'קים, וזאת מכיוון שבעלה היה מוגבל בבנק עקב הליכי פשיטת הרגל. היא הדגישה כי לא הייתה מעורבת בקבלת החלטות מהותיות, במשא ומתן עם לקוחות או בניהול השוטף של העסק.
השופטת מאק-קלמנוביץ קיבלה את גרסתה של הנתבעת וקבעה כי עדותה לא נסתרה. בפסק הדין נכתב כי "העובדה שהנתבעת ביצעה עבודות כאלו היא סבירה והגיונית בהתחשב בכך שהחייב, בעלה ואבי ילדיה, נקלע לקשיים כלכליים, והיא הושיטה את ידה וסייעה בתפעול העסק המשפחתי". השופטת הדגישה כי אין בעובדות אלו כשלעצמן כדי להצביע על היותה בעלת שליטה בחברה.
עוד קבעה השופטת כי אין להסתמך על ממצאים מהליך פשיטת הרגל של הבעל, שכן הנתבעת כלל לא הייתה צד רשמי להליך זה ולא ניתנה לה ההזדמנות להתגונן כראוי. "לא נטען, וממילא לא הוכח, שהנתבעת היא צד קרוב או חליפתו של החייב. כך שההחלטה שניתנה אינה חלה ואף אינה מתיימרת לחול בעניינה של הנתבעת", נכתב בפסק הדין.
לאור כל האמור, התביעה נדחתה במלואה. בית המשפט קבע כי לא הוכח שהנתבעת הייתה בעלת שליטה או מנהלת בחברות, וכי לא ניתן לבצע לגביה הרמת מסך. עיריית ירושלים חויבה לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח.
