בית המשפט דחה תביעת זוג פנסיונרים שמישכנו דירתם כערובה להלוואה שלקח בנם; יאלצו לשלם את החוב והריבית הגבוהה
השופט אריה רומנוב מהמחוזי בירושלים קבע כי המשכון על דירת ההורים לא פקע, למרות שהנושה פתח בהליכי מימוש רק שנים לאחר שההלוואה לא הוחזרה. עוד נקבע כי הנושה, אדם פרטי, אינו כפוף להגנות הקבועות בחוק הערבות לנושים עסקיים.
בית המשפט המחוזי בירושלים דחה (1.3.24) תביעה שהגישו נחום ורחל לוין, זוג פנסיונרים, אשר ביקשו להצהיר על פקיעת משכון שרשמו על דירתם לטובת הלוואה שבנם נטל. השופט אריה רומנוב קבע כי על ההורים לשאת בחובו של בנם, שנמלט מהארץ, כלפי המלווה, אריאל שפיגל.
הפרשה החלה בשנת 2016, כאשר בנם של התובעים ושותפו נטלו הלוואה בסך 1.3 מיליון שקלים מארבעה מלווים, ביניהם הנתבע, שהלווה 400,000 שקלים מכיסו. ההלוואה, שנועדה לקידום פרויקט תמ"א 38, ניתנה לתקופה של 14 חודשים בריבית שנתית של 20%. להבטחת ההלוואה, ההורים הסכימו למשכן את דירתם, הנמצאת במודיעין עילית ומושכרת לצד ג'.
הפרויקט נקלע לקשיים, והלווים לא עמדו בהחזרים. בעוד שלושת המלווים האחרים הגיעו להסדרי פשרה עם הלווים והסירו את המשכון, הנתבע עמד על קיום מלוא ההסכם. לאחר שבנם של התובעים הפסיק לשלם לנתבע את התשלומים החלקיים על חשבון הריבית ועזב את הארץ , פתח הנתבע בדצמבר 2020 תיק הוצאה לפועל למימוש המשכון על דירת ההורים.
בתביעתם טענו ההורים, כי המשכון היה מוגבל לתקופת ההלוואה המקורית של 14 חודשים, ומשזו חלפה – הוא פקע. לטענתם, הנתבע לא הודיע להם "בזמן אמת" על אי פירעון ההלוואה, ופנה למימוש המשכון רק כשלוש שנים לאחר מכן, תוך שהוא צובר "ריבית נשך" על חשבונם. עוד טענו כי הם זכאים להגנות הקבועות בחוק הערבות ל"ערב יחיד", כיוון שלטענתם הנתבע הוא איש עסקים העוסק במתן הלוואות.
מנגד, טען הנתבע כי המשכון לא הוגבל בזמן, וכי העיכוב במימושו נבע מבקשותיו של הבן, שהתחנן שלא יפנה להוריו המבוגרים. הנתבע הדגיש כי אינו עוסק במתן הלוואות, ושהכסף שהלווה מקורו במכירת דירתו שלו.
השופט רומנוב דחה את טענות התובעים בזו אחר זו. הוא קבע כי במסמכי המשכון שעליהם חתמו ההורים אין כל הגבלת זמן לתוקפו. עוד קבע השופט כי הנתבע פעל למימוש המשכון בתוך "פרק זמן סביר".
באשר לטענה לתחולת פרק ב' לחוק הערבות, קבע בית המשפט כי התובעים לא הוכיחו שהנתבע עוסק במתן הלוואות כמלך עסקיו, ולכן אינו עונה להגדרת "נושה" בחוק. "ההלוואה לבנם הנמלט של התובעים היה אירוע חד פעמי בחייו", ציטט השופט מסיכומי הנתבע.
השופט גם לא מצא פגם בכך שהנתבע סירב להסדר פשרה, וקבע כי "הוא זכאי לעמוד על זכות שהדין מעניק לו".
חרף דחיית התביעה, קבע בית המשפט מנגנון ריבית מופחתת באופן זמני. נקבע כי הריבית החוזית הגבוהה (20%) תעמוד על כנה , אך לתקופה של ארבע שנים מיום הגשת התביעה (עד יוני 2025), תעמוד הריבית על 10% לשנה. זאת, "כדי לתמרץ את הלווים ו/או התובעים לפרוע את חובם בהקדם". אם החוב לא ייפרע עד אז, הריבית תחזור ל-20%.
בסופו של דבר, התביעה נדחתה, והתובעים חויבו לשאת בהוצאות הנתבע בסך 12,500 שקלים.
