בית המשפט המחוזי ביטל אישור פסק בוררות עקב בקשת ביטול שהוגשה במקביל לבית הדין לעבודה
נקבע כי בית משפט השלום שגה כאשר אישר את פסק הבוררות, כל עוד בקשת הביטול תלויה ועומדת, והיה עליו להעביר את הדיון או להמתין להכרעת בית הדין לעבודה בשאלת סמכותו
בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים, קיבל (15.2.24) את ערעורו של חיים שלום פינטו וביטל שלוש החלטות של בית משפט השלום, אשר אישרו פסק בוררות שניתן נגדו. פסק הדין, שניתן על ידי השופטת תמר בר-אשר, מבהיר את הפרוצדורה הנכונה כאשר מוגשות במקביל בקשה לאישור פסק בוררות לבית משפט אזרחי, ובקשה לביטולו לבית הדין לעבודה.
הסכסוך נסוב סביב מערכת היחסים העסקית בין פינטו, לבין חברת "המרכז לשיווק קרקעות אגן האיילות בע"מ". בעוד שהחברה טוענת כי מדובר בסכסוך עסקי-מסחרי, פינטו טוען כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד-מעסיק. הצדדים הסכימו להכריע במחלוקותיהם בפני הבורר, הרב אפרים לנדי.
לאחר שפינטו הפסיק את עבודתו, פנתה החברה לבורר, וזה הוציא ב-5 בנובמבר 2023 צו מניעה זמני במעמד צד אחד, שאסר על פינטו לשווק קרקעות באזור גבעת זאב. הצו ניתן בשני מסמכים נפרדים, כאשר אחד מהם, "מכתב הבורר", כלל התבטאויות חריפות נגד פנייה ל"ערכאות" (בתי המשפט של המדינה), לרבות איומים בצעדים שיינקטו נגד פינטו אם יפנה אליהן, תוך ציטוט מהשולחן ערוך והרמב"ם לפיו "הרי זה רשע וכאילו חרף וגידף והרים יד בתורת משה רבנו ע"ה".
בעקבות הצו, הגישה החברה ב-13 בנובמבר 2023 בקשה לאישורו לבית משפט השלום בירושלים. במקביל, הגיש פינטו ב-19 בנובמבר 2023 בקשה לביטול פסק הבוררות לבית הדין האזורי לעבודה, בטענה כי הסמכות לדון בסכסוך נתונה לבית הדין, שכן מדובר ביחסי עבודה.
חרף הודעתו של פינטו לבית משפט השלום על הגשת בקשת הביטול, דחה הרשם הבכיר שי צרפתי את בקשתו להעביר את הדיון לבית הדין לעבודה, ומיד לאחר מכן אישר בפסק דין את פסק הבוררות. בקשה לעיון מחדש שהגיש פינטו נדחתה גם היא.
השופטת בר-אשר קיבלה את הערעור וביטלה את כל שלוש ההחלטות, בקובעה כי בית משפט השלום שגה באופן מהותי. היא קבעה כי מרגע שהוגשה בקשת ביטול כדין ובמועד, וכל עוד היא לא נדונה, בית המשפט לא היה רשאי לאשר את פסק הבוררות. למעשה, אם בקשת הביטול נדחית, פסק הבוררות מאושר אוטומטית, גם ללא בקשת אישור נפרדת.
עוד נקבע כי בית משפט השלום כלל לא היה מוסמך להכריע בשאלת הסמכות העניינית. היה עליו להעביר את בקשת האישור לבית הדין לעבודה, כדי שזה יכריע בשאלת סמכותו, או לחילופין, למחוק את בקשת האישור או להשהות את הדיון בה עד להכרעת בית הדין. "בכל מקרה", הדגישה השופטת, "מעת שהוגשה בקשת ביטול לא ניתן היה לאשר את פסק הבוררות".
למעלה מהצורך, העירה השופטת כי גם לגופו של עניין, הסעד הזמני שנתן הבורר מעורר "קשיים רבים", בין היתר מכיוון שלא ניתנה לפינטו הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו, והדברים הכתובים במכתבו של הבורר עלולים להתפרש כאיומים.
לאור כל האמור, הערעור התקבל, החלטות בית משפט השלום בוטלו, והדיון יוכרע תחילה בבית הדין לעבודה, אשר יקבע אם הסמכות לדון בסכסוך נתונה לו. החברה חויבה בהוצאות משפט בסך 8,000 ש"ח.
