ביהמ"ש דחה ערעור של חברה שניכתה מע"מ מחשבוניות פיקטיביות בהיקף של כ-2 מיליון ש"ח
חברת "שערי ירושלים בע"מ" חויבה בתשלום מס התשומות שקיזזה ובהוצאות משפט, לאחר שנקבע כי לא עמדה בנטל להוכיח שפעלה בתום לב ונקטה באמצעים סבירים לוודא את חוקיותן של 131 חשבוניות שקיבלה מקבלני משנה.
בית המשפט המחוזי בירושלים דחה (10.1.24) ערעור שהגישה חברת "שערי ירושלים בע"מ" נגד החלטת מנהל מס ערך מוסף (היחידה לפשיעה חמורה), וקבע כי החברה לא הייתה רשאית לנכות מס תשומות בסך 1,988,383 ש"ח על פי 131 חשבוניות, שהוצאו לה על ידי שש חברות שונות בין אוקטובר 2012 ליוני 2015.
הפרשה החלה כאשר רשות המיסים הוציאה לחברה שומת תשומות בגין החשבוניות החשודות כפיקטיביות. לטענת המדינה, החשבוניות הוצאו "שלא כדין", מאחר שלא היה קשר עסקי אמיתי בין החברות הרשומות על החשבוניות לבין המערערת. חקירה העלתה כי בעלי אותן חברות כלל לא הכירו את מנהל המערערת, בורהן ג'ברין, והצביעו על הבדלים בין החשבוניות שהם נוהגים להוציא לאלו שנוכו על ידי החברה.
מנגד, טענה המערערת כי החשבוניות ניתנו תמורת שירותים וטובין שקיבלה בפועל מקבלני משנה, וכי התשלומים בוצעו כדין, לרוב במזומן. עוד נטען כי גם אם החשבוניות אינן חוקיות, יש להחיל במקרה זה חריג המאפשר את ניכוי המס, שכן החברה פעלה בתום לב וביצעה את כל הבדיקות הנדרשות לאימות החשבוניות והספקים.
בפסק דינו המפורט, קבע השופט דורות כי התמונה העולה מהראיות היא שמדובר בחשבוניות שהוצאו שלא כדין. הוא הדגיש כי הכלל הבסיסי לניכוי מס תשומות הוא "מבחן אובייקטיבי", לפיו די בכך שהחשבונית אינה חוקית כדי לשלול את הזכות לניכוי. חשבונית נחשבת פיקטיבית לא רק כשאין מאחוריה עסקה כלל, אלא גם כאשר אין זהות בין מוציא החשבונית לבין הגורם שסיפק את השירות בפועל.
השופט בחן אם המערערת עומדת בתנאי "החריג הסובייקטיבי", השמור למקרים בהם הנישום יוכיח כי נקט בכל האמצעים הסבירים לוודא את חוקיות החשבונית. מסקנתו הייתה כי המערערת לא עמדה בנטל זה. התנהלותה עוררה סימני שאלה רבים: מנהלה, ג'ברין, טען שעבד מול "סוכן" בשם אחמד ג'אבר, אשר ייצג לכאורה מספר חברות שונות, אך לא טרח לאמת את ייפוי הכוח שלו מול החברות עצמן. אותו סוכן הכחיש בחקירתו כל קשר עסקי עם המערערת.
בנוסף, המערערת נמנעה מלזמן לעדות עדים מרכזיים, לרבות אותו סוכן, רואי החשבון שלה, ועורך הדין שנטען כי אישר את החוזים. הימנעות זו, קבע בית המשפט, פועלת לחובתה ומקימה חזקה שעדותם הייתה סותרת את גרסתה. עוד צוין כי מנהל החברה נהג לשלם לספקים במזומן בסכומים גבוהים, בניגוד לחוק ותוך התעלמות מאזהרות רואה החשבון שלו , התנהלות המחזקת את החשד לאי-סדרים.
לאור כל האמור, דחה בית המשפט את הערעור וחייב את המערערת בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות בסך 40,000 ש"ח.
