נדחה ערעורו של עיתונאי שפרסם לשון הרע נגד ח"כ אחמד טיבי; יפצה אותו בעשרות אלפי שקלים
בית המשפט המחוזי קבע כי שיתוף סרטון המייחס לח"כ טיבי קבלת 8 מיליון אירו לכיסו הפרטי הוא לשון הרע, ודחה את טענות ההגנה של העיתונאי, בין היתר משום שלא ביקש את תגובתו של טיבי טרם הפרסום.
שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, שושנה ליבוביץ, דחתה (15.1.24) את ערעורם של העיתונאי עבד אלמטלב אל עסם ואתר החדשות "גאנוב – כל החדשות בנגב" , וקבעה כי עליהם לפצות את ח"כ אחמד טיבי ועמותת "אלנור" בסך של 25,000 ש"ח בגין פרסום לשון הרע, בתוספת 7,000 ש"ח שכר טרחת עורך דין. בנוסף, חויבו המערערים לשאת בשכר טרחת עורכי דינו של טיבי בהליך הערעור בסך 10,000 ש"ח.
תחילתה של הפרשה ב-23 במרץ 2019, במהלך מערכת בחירות לכנסת , כאשר אל עסם שיתף בעמוד הפייסבוק של אתר החדשות שבניהולו סרטון שעסק בח"כ טיבי. הסרטון, שנערך על ידי גורם אחר, טען כי טיבי גייס תרומה בסך 8 מיליון אירו מאיחוד האמירויות לצורך הקמת היכל תרבות בעיר טייבה, באמצעות עמותת "אלנור" שטיבי הוא ממנהליה. הסרטון קבע כי היכל התרבות מעולם לא הוקם והטיח האשמות קשות כלפי חבר הכנסת, תוך שהוא שואל לאן נעלמו הכספים ומסיים בקביעה נחרצת: "מבשרים לכם שאין ארמון תרבות וש-8 מיליון יורי קיבל לחשבונותיו הפרטיים עבור שירותים אותם הוא נותן למדינת האמירויות".
בית משפט השלום, שדן בתביעה המקורית, קיבל את טענותיו של ח"כ טיבי וקבע כי מדובר בלשון הרע. על פסק דין זה הגישו אל עסם והאתר את הערעור לבית המשפט המחוזי. בערעורם, טענו המערערים, מספר טענות הגנה. בין היתר, נטען כי הפרסום הוסר מיד עם פנייתו של טיבי, וכי עומדת להם הגנת תום הלב, שכן המסקנה שהוצגה בסרטון הייתה סבירה לאור העובדה שטיבי הצהיר בעבר על גיוס הכספים וההיכל לא נבנה. עוד טענו כי הנטל המוטל על מי שרק "משתף" תוכן נמוך יותר מזה של יוצר התוכן המקורי.
השופטת ליבוביץ דחתה את טענות המערערים אחת לאחת. בפסק הדין נקבע כי טענתם שהסירו את הפרסום מיד לא הוכחה, וכי בפועל הוא הוסר רק לאחר שניתן צו בית משפט. בית המשפט קבע כי גם אם מדובר ב"שיתוף" בלבד, על המערערים, כעיתונאי וכאתר חדשות, הייתה מוטלת החובה לבדוק את אמיתות הפרסום. השופטת הדגישה כי המערערים לא פנו לקבל את תגובתו של ח"כ טיבי טרם הפרסום, פעולה שהיא "אחת האינדיקציות החשובות למילוי אמת המידה של עיתונאות אחראית".
עוד קבע בית המשפט כי המסקנה שהוצגה בסרטון, לפיה טיבי שלשל את הכספים לכיסו, אינה סבירה כלל ומהווה "האשמה חמורה מאוד ללא כל ביסוס בגדרי העובדות שפורטו". לדברי ח"כ טיבי, המימון לפרויקט אכן הובטח, אך הכספים מעולם לא הועברו בפועל בשל קשיים בירוקרטיים. השופטת ציינה כי אם המערערים היו פונים לטיבי לתגובה, היו מגלים זאת ונמנעים מהפצת ההאשמה החמורה.
בסופו של דבר, הערעור נדחה ברובו, והחיוב הכספי שהוטל על המערערים נותר על כנו, בתוספת הוצאות משפט בגין הליך הערעור.
