נדחה ערעור "ג'רוסלם סיטי תור": תחויב לשלם עשרות אלפי שקלים לחברת ההסעות
בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את ערעורה של החברה שהפעילה את קו התיירות הדו-קומתי (קו 99) בעיר, וקיבל את פסיקת בית משפט השלום. החברה טענה כי חברת ההסעות שהעסיקה הטעתה אותה בנוגע לרישיון ההפעלה, אך טענותיה נדחו. בנוסף, חויבה החברה בהוצאות משפט בסך 35,000 ש"ח.
בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים, דחה (18.1.24) את ערעורם של חברת "ג'רוסלם סיטי תור בע"מ" ובעליה, יואב שפירא ושלומי פורת, נגד חברת "יארא הסעות וטיולים בע"מ". פסק הדין, שניתן על ידי השופט אריה רומנוב, משאיר על כנו את פסיקת בית משפט השלום, אשר חייבה את המערערת לשלם למשיבה סכום של 45,563 ש"ח בגין חוב כספי, וכן הוצאות משפט בסך 35,000 ש"ח.
הסכסוך בין הצדדים נסוב סביב התקשרות להפעלת קו שירות תיירותי בירושלים (קו 99), המופעל באמצעות אוטובוס דו-קומתי. הפעילות הופסקה באוגוסט 2015 לאחר שהמערערת צברה חוב כלפי המשיבה. חברת "יארא הסעות" הגישה תביעה בגין החוב, ובית משפט השלום קיבל אותה חלקית וקבע את גובה החוב. איש מהצדדים לא ערער על קביעה זו.
עיקר הערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי התמקד בדחיית תביעה שכנגד שהגישו המערערים. בתביעתם, בסך 200,000 ש"ח, טענו המערערים כי "יארא הסעות" הטעתה אותם לחשוב שברשותה רישיון מתאים להפעלת האוטובוס, בעוד שבפועל לא היה לה רישיון כזה. לטענתם, עובדה זו גרמה להם לנזקים כספיים, שכן אילו ידעו על כך מראש, היו מבטלים את עסקת רכישת האוטובוס מחברת אגד.
בית משפט השלום דחה את התביעה שכנגד בהתבסס על מספר נימוקים. ראשית, בהסכם בין הצדדים נקבע במפורש כי האחריות המלאה לחוקיות הפעלת הקו מול משרד התחבורה מוטלת על המערערת. שנית, נקבע כי המערערים לא הוכיחו שלמשיבה הייתה ידיעה על טיב הרישיון הנדרש, ואף יתרה מכך, סביר היה שהמערערת, כמי שרכשה את האוטובוס מאגד ועסקה בהפעלת הקו קודם לכן, תהיה אחראית לבדוק את הדברים. שלישית, המערערת לא הוכיחה כי עניין הרישיון אכן נעלם מעיניה, או שהייתה מבטלת את ההסכם עם אגד לו ידעה על הקושי בהשגתו. ולבסוף, בית המשפט קבע כי המערערים כלל לא הוכיחו את הנזקים שטענו להם, במיוחד לאור העובדה שהקו צבר הפסדים בתקופת פעילותו. למעשה, מומחה מטעם בית המשפט העריך כי הפסקת הפעילות אף חסכה למערערים נזקים נוספים.
השופט רומנוב אימץ את קביעות בית משפט השלום ודחה את הערעור. הוא הדגיש כי היה מצופה מהמערערים, שנכנסו למיזם עסקי והשקיעו 700,000 ש"ח ברכישת האוטובוס, לבדוק היטב את דרישות הרישוי טרם ההתקשרות. עוד צוין כי הפסקת פעילות הקו נבעה מסיבות כלכליות ולא מאיסור של משרד התחבורה, ולכן סביר להניח שהייתה מופסקת בכל מקרה. גם הערעור על גובה ההוצאות נדחה, ונקבע כי הסכומים שנפסקו סבירים ונומקו כראוי על ידי הערכאה הראשונה.
בסיום פסק הדין, חייב השופט את המערערת בהוצאות הערעור בסך 7,500 ש"ח.
