פטור ממס בעשרות מיליונים: קרן המלגות של אלברט בנין ז"ל ניצחה את רשות המיסים

פטור ממס בעשרות מיליונים: קרן המלגות של אלברט בנין ז"ל ניצחה את רשות המיסים

הוועדה קבעה כי ארגון ה-UJA, שמונה לנהל את העיזבון הפילנתרופי, זכאי לפטור מלא ממס שבח ומס רכישה על עסקאות במתחם נדל"ן יוקרתי במרכז ירושלים. זאת, למרות טענת המדינה כי היורשים האמיתיים הם הסטודנטים שיקבלו את המלגות, ולכן אין מקום לפטור.

ועדת ערר לעניין חוק מיסוי מקרקעין שליד בית המשפט המחוזי בירושלים קיבלה (17.1.24) את ערעורו של הארגון הפילנתרופי United Jewish Appeal (UJA) וקבעה כי הוא זכאי לפטור מלא ממס שבח ומס רכישה על עסקאות במקרקעין בשווי מוערך של מאות מיליוני שקלים במרכז ירושלים. פסק הדין, שניתן על ידי השופט אביגדור דורות, דחה את עמדת מנהל מיסוי מקרקעין ירושלים, וסולל את הדרך להעברת מלוא התמורה ממכירת הנכסים לקרן מלגות לסטודנטים ישראלים, כפי שקבע בצוואתו התורם המנוח אלברט בנין ז"ל.

הסאגה המשפטית עוסקת ב"מתחם בנין", שטח של כ-12 דונם בלב ירושלים, שהיה בבעלותו של איש העסקים והפילנתרופ אלברט בנין, שהלך לעולמו בשנת 1999. בנין, שהיה עתיר נכסים וללא צאצאים, הוריש את מרבית רכושו, לרבות המתחם, למטרות צדקה. בצוואתו הורה להקים קרן צמיתה על שם "סלים ורחל בנין", שתנוהל על ידי ארגון ה-UJA, ותממן מלגות לסטודנטים ישראלים בתחומי המדע והטכנולוגיה.

חלק מהזכויות במתחם היו רשומות על שם בנין ישירות, וחלקן האחר הוחזק באמצעות שתי חברות שהיו בבעלותו המלאה ("סלים" ו"מודרן"). כדי לממש את הנכס כיחידה אחת, הורה בית המשפט לענייני משפחה לרכז את כל הזכויות בידי ה-UJA באמצעות "עסקאות מתנה" מהחברות לארגון. בהמשך, נמכר חלק מהמתחם למדינת ישראל לצורך הקמת תחנת רכבת.

מנהל מיסוי מקרקעין (המשיב) טען כי ה-UJA אינו "היורש" האמיתי, אלא משמש כנאמן בלבד עבור הסטודנטים שיקבלו את המלגות בעתיד. לשיטתו, הסטודנטים הם ה"נהנים" והיורשים, ומכיוון שהם אינם זכאים לפטור ממס, יש לחייב את העסקאות במס שבח ורכישה. המשיב אף גרס כי עסקאות המתנה נועדו "לעקוף את האמור בצוואה" כדי להשיג פטור ממס.

מנגד, טענו באי כוחו של ה-UJA כי הארגון הוא היורש השיורי של העיזבון, ומתוקף היותו אחד ממוסדות הסוכנות היהודית, הוא זכאי לפטור מלא ממסים ממשלתיים מכוח אמנה מיוחדת שנחתמה עם מדינת ישראל.

בפסק דין מנומק ומקיף, קיבלה הוועדה בראשות השופט דורות את טענות ה-UJA במלואן. השופט קבע כי מבחינת דיני הירושה, לא ניתן לראות בסטודנטים העתידיים, שזהותם כלל אינה ידועה, כיורשים. הוא הסביר כי החוק דורש שהיורש יהיה בחיים ביום מות המוריש, תנאי שאינו מתקיים במקרה זה.

תחת זאת, קבע השופט, יש לראות בצוואתו של בנין כמקימה "הקדש ציבורי" – מנגנון משפטי שבו נכסים מוקדשים למטרה ציבורית. במסגרת הקדש זה, ה-UJA מונה לשמש כ"נאמן ההקדש". מכיוון שהקדש אינו אישיות משפטית היכולה להחזיק בנכסים, הבעלות על הקרקע עברה בהכרח לידי הנאמן, כלומר ה-UJA. השופט הגדיר את ה-UJA במקרה זה כי "יורש פונקציונלי" – גורם שמקבל בעלות בנכסים לא למטרות רווח אישי, אלא כדי למלא את תפקידו בנאמנות.

לאור קביעה זו, נפסק כי ה-UJA הוא הבעלים החוקי של הנכס, ולכן הוא זכאי ליהנות מהפטור המלא ממס המוקנה לו באמנה. "העוררת", נכתב בפסק הדין, "איננה גוף עסקי הפועל למטרות רווח, אלא גוף העוסק בצדקה, הפועל למען מטרות ציבוריות… לא שוכנעתי כי יש בכך בסיס המצדיק לשלול מהעוררת את הזכאות לפטור ממס".

הוועדה סיכמה כי הן עסקאות המתנה והן עסקת המכירה למדינה פטורות ממס שבח ורכישה. המשיב חויב בתשלום הוצאות משפט בסך 15,000 ש"ח.