תבע את שכנו על למעלה מ-160,000 ש"ח וזכה ב-3% מהסכום – וישלם את הוצאות המשפט
בית המשפט המחוזי הפך החלטה של הערכאה הנמוכה וקבע כי הגשת תביעה בסכום "מופרז" תוך סירוב לפתרון יעיל, מצדיקה חיוב בהוצאות משפט גם אם התביעה התקבלה בחלקה הקטן. התובע, שתבע פיצוי על נזקי רטיבות, ימצא את עצמו משלם לנתבע אלפי שקלים.
בפסק דין המדגיש את חשיבות ניהול הליך משפטי בתום לב ובפרופורציה, קיבלה (28.12.23) שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, תמר בר-אשר, ערעור בנושא הוצאות משפט בסכסוך שכנים ארוך שנים. השופטת קבעה כי תובע שהגיש תביעה על סך 161,580 ש"ח וזכה בסכום של 5,265 ש"ח בלבד, יישא בהוצאות המשפט של שכנו הנתבע בסך כולל של 10,000 ש"ח.
הפרשה החלה בסכסוך בין שני שכנים לבניין, כאשר שלום שרל נקב, הגיש תביעה נגד שכנו מהקומה העליונה, יוסף המר. לטענת נקב, שיפוץ שבוצע בדירתו של המר גרם לנזילות ורטיבות בדירתו. תביעתו המקורית, שהוגשה לבית משפט השלום, כללה דרישה לצו עשה לתיקון הליקויים ופיצוי כספי בסך 161,580 ש"ח. סכום זה הורכב מעלות תיקונים, פיצוי על עוגמת נפש, הפסד דמי שכירות, ועלויות חוות דעת מומחה ואגרות משתי תביעות קטנות קודמות שניהל נגד המר ואשר נמחקו.
בית משפט השלום דחה את רובה המכריע של התביעה. הוא קבע כי לא הוכחה רטיבות פעילה, דחה את הדרישה לצו עשה, את התביעה לדמי שכירות ואת הדרישה לפיצוי על עוגמת נפש. עם זאת, בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה הקטן בלבד וחייב את המר לשלם לנקב 5,265 ש"ח עבור תיקונים קוסמטיים. למרות דחיית רוב התביעה, קבע בית משפט השלום כי כל צד יישא בהוצאותיו, בנימוק ששני הצדדים תרמו להתמשכות ההליך המיותר.
המר לא השלים עם ההחלטה והגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. הערעור התמקד הן בחיוב הכספי והן בהחלטה שלא לפסוק לטובתו הוצאות משפט, על אף ש-97% מסכום התביעה נדחה.
השופטת בר-אשר דחתה את הערעור בנוגע לסכום החיוב, וקבעה כי אין מקום להתערב בממצאים העובדתיים של הערכאה הראשונה. עם זאת, היא קיבלה את הערעור במלואו בנוגע לסוגיית ההוצאות.
בפסק הדין נמתחה ביקורת על התנהלותו של נקב. השופטת ציינה כי סירובו העיקש, הן בהליכים הקודמים והן בהליך הנוכחי, למנות מומחה מוסכם מטעם בית המשפט, הוא שהוביל להתמשכות ההליכים ולניפוח העלויות. "הצורך בניהול ההליך נבע דווקא מסירובו של המשיב [נקב] למנות מומחה מוסכם מטעם בית המשפט, באופן שעשוי היה לייתר את הצורך בשמיעת ההליך כולו", כתבה השופטת.
עוד הדגישה השופטת את הפער העצום בין הסכום שנתבע לסכום שנפסק. היא קבעה כי הכלל הוא שבעל דין שזוכה בדינו זכאי להוצאותיו, בין היתר, כדי למנוע הגשת תביעות בסכומים "מנופחים" והליכי סרק. העובדה שהגנתו של המר הייתה "לקויה" בחלקה והובילה לחיוב המזערי, אינה מצדיקה שלילת הוצאותיו, במיוחד כאשר רוב התביעה נגדו נדחתה.
בסופו של דבר, החליטה השופטת בר-אשר להתערב בהחלטת בית משפט השלום וחייבה את נקב לשלם למר הוצאות משפט בסך 8,000 ש"ח עבור ההליך בערכאה הראשונה, ובנוסף 2,000 ש"ח עבור הוצאות הערעור. נקבע כי ניתן יהיה לקזז את החוב של המר (5,265 ש"ח) מסכום ההוצאות שנקב חויב לשלם לו.
