בגלל השמטת שתי מילים: ביהמ"ש התערב כדי לקיים את צוואת האם המנוחה
אם שהעניקה לבנה במתנה חנות בירושלים נפטרה בטרם הושלם רישום הזכויות על שמו. לשכת רישום המקרקעין סירבה להשלים את ההעברה, מאחר שבייפוי הכוח לא צוין במפורש כי מדובר בעסקה "ללא תמורה". שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, שושנה ליבוביץ, קיבלה את תביעת הבן וקבעה כי יש לכבד את רצון האם כפי שעולה בבירור ממכלול המסמכים והנסיבות.
פסק דין שניתן ב-30 ביולי 2023 על ידי שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, שושנה ליבוביץ, התערב במחלוקת משפחתית ובירוקרטית ומנע את ביטולה של עסקת מתנה בין אם לבנה, אך ורק בשל טעות טכנית בניסוח ייפוי כוח. הפרשה החלה עוד ב-16 בספטמבר 2016, אז חתמה ויקטוריה אהרוני ז"ל על שורה של מסמכים משפטיים במטרה להעביר את מלוא זכויותיה בחנות ברחוב עץ החיים בירושלים לבנה, דורון אהרוני, במתנה וללא כל תמורה.
באותו מעמד, חתמה האם המנוחה על תצהיר העברה ללא תמורה, שטרי מכר, דיווחים לרשויות המס ובקשה לפטור ממס שבח. בנוסף, חתמה על ייפוי כוח בלתי חוזר שהסמיך את עורכי הדין לפעול בשמה להשלמת העסקה. באופן אירוני, באותו היום חתמה המנוחה גם על צוואה, בה הורישה את כלל רכושה לשלושת ילדיה – דורון ושני אחיו, יהודה ויוסף אהרוני – בחלקים שווים. העסקה דווחה כנדרש לרשויות המס, והתקבלו כל אישורי המיסים הנדרשים להעברת הזכויות.
אלא שהשלמת הרישום נתקלה בקשיים בירוקרטיים. תחילה, היה צורך לרשום את זכויות בעלה המנוח של האם על שמה, הליך שהתעכב. באופן טרגי, ב-1 במאי 2019, נפטרה ויקטוריה אהרוני, בטרם הושלמה העברת הזכויות בחנות על שם בנה, דורון. כאשר פנה דורון, ללשכת רישום המקרקעין (הטאבו) כדי להשלים את המהלך, בקשתו נדחתה. הסיבה: בייפוי הכוח הבלתי חוזר, שהיה אמור להשלים את הפעולה, הושמטו המילים "ללא תמורה". בלשכת הרישום טענו כי נוהל 5.28.4 מחייב הרשאה מפורשת לביצוע עסקה ללא תמורה, ובהיעדר הרשאה כזו ולאור פטירת האם, נדרש אישור מכלל יורשיה – קרי, שני אחיו של דורון.
האחים, יהודה ויוסף, התנגדו למהלך במסגרת ערר שהוגש. בעקבות התנגדותם, משך דורון את הערר ופנה לבית המשפט בתביעה למתן פסק דין הצהרתי, שיכיר בתוקפו של ייפוי הכוח להעברה ללא תמורה. לתביעה צורפו האחים כנתבעים, אך הם בחרו שלא להגיש כתב הגנה.
השופטת שושנה ליבוביץ קיבלה את התביעה במלואה. היא קבעה כי אמנם חוק השליחות דורש הרשאה מפורשת לפעולה ללא תמורה, אך את גדרי ההרשאה ניתן ללמוד ממכלול נסיבות העסקה ולא רק מהטקסט המודפס בייפוי הכוח. בפסק הדין צוין כי "מהמסמכים שצורפו לכתב התביעה עולה באופן ברור כי ההרשאה שניתנה לעורכי הדין במסגרת ייפוי הכוח נועדה לביצוע עסקה העברת הזכויות בחנות ללא תמורה מהמנוחה לתובע". השופטת הדגישה כי התצהיר עליו חתמה האם, שטרי המכר, והדיווח לרשויות המס – כולם מעידים באופן חד משמעי על כוונתה הברורה להעניק את החנות לבנה במתנה. העובדה שהאחים לא הגישו כתב הגנה חיזקה את ההחלטה. התביעה נגד לשכת רישום המקרקעין, שיוצגה על ידי פרקליטות מחוז ירושלים, נמחקה.
ת"א 50280-07-22
