בית המשפט ביטל מינוי בורר: "הדרך להחלפת בורר היא בפנייה לבית המשפט בלבד"
בסכסוך נדל"ן רב שנים, קבע סגן נשיא המחוזי בירושלים, השופט א' דראל, כי לא ניתן היה למנות בורר חליף באמצעות פנייה לראש לשכת עורכי הדין, גם אם הסכמה כזו הייתה קיימת בעבר, ויש לפעול אך ורק בהתאם להוראות חוק הבוררות.
בפסק דין שניתן ב-19 ביולי 2023, קיבל בית המשפט המחוזי בירושלים באופן חלקי את תביעתו של אליה זכמי, והורה על ביטול מינויו של בורר בסכסוך מקרקעין מורכב וארוך שנים בינו לבין צור משה. פסק הדין מדגיש את המסלול הקבוע בחוק למינוי בורר חליף, כאשר בורר שמונה במקור אינו יכול להמשיך בתפקידו.
תחילתה של הפרשה במחלוקת בין זכמי למשה בנוגע למקרקעין באזור גבעת זאב. במסגרת הסכם שנחתם בין הצדדים עוד בשנת 2002, נקבעה תניית בוררות ייחודית, לפיה הבורר היחיד והמוסכם יהיה מר שלום בן משה, אחיו של הנתבע, צור משה. בהסכם אף צוין כי החלטתו תהיה סופית וללא אפשרות ערעור.
עם התגלעות הסכסוך, התנגד התובע, אליה זכמי, לכך שאחיו של הנתבע ישמש כבורר. בעקבות ההתנגדות, הוצע על ידי הבורר עצמו מסמך, הנושא את התאריך 22 ביולי 2019, ובו הסכימו הצדדים כי ראש לשכת עורכי הדין בישראל יבחר בורר בתיק. למרות חתימת הצדדים על מסמך זה, לא נעשתה פנייה ללשכת עורכי הדין, וההליך המשיך להתנהל בפני הבורר המקורי, שלום בן משה.
במרץ 2020, נתן הבורר "החלטה" בתיק. הנתבע פנה לאישור ההחלטה כפסק בוררות, בעוד התובע ביקש לבטלה. בית המשפט (כב' השופטת ע' אבמן-מולר) קבע באוקטובר 2021 כי לא מדובר בפסק בוררות סופי אלא ב"החלטה אחרת", ודחה את בקשות שני הצדדים.
לאחר פסק דין זה, ולאור הצורך בהמשך הליך הבוררות, הודיע הבורר, מר שלום בן משה, כי נבצר ממנו להמשיך בתפקידו מסיבות בריאותיות. בשלב זה, פנה הנתבע, מר משה, לראש לשכת עורכי הדין, בהסתמך על מסמך 2019, וזה מינה את עו"ד שי ויסבוך כבורר חדש בתיק (להלן: "הבורר השני").
מכאן הגיעה התביעה הנוכחית לבית המשפט, שהוגשה על ידי התובע. התובע טען כי מינוי הבורר השני בטל, שכן הדרך החוקית היחידה למנות בורר חליף במקרה של נבצרות היא באמצעות פנייה לבית המשפט, בהתאם לסעיף 12 לחוק הבוררות. מנגד, טען הנתבע, כי פנייתו ללשכת עורכי הדין הייתה כדין, שכן הצדדים הסכימו על מנגנון זה במסמך 2019.
סגן הנשיא, השופט א' דראל, קיבל את עמדת התובע וקבע כי הנתבע פעל שלא כדין. בפסק הדין הובהר כי מרגע שהבורר המקורי החל בתפקידו ונבצר ממנו להמשיך, הדרך היחידה להחלפתו היא באמצעות פנייה לבית המשפט למינוי "בורר חליף". השופט קבע כי לא ניתן "לחזור" למנגנון מינוי אחר (באמצעות לשכת עורכי הדין), גם אם היה תקף, שכן מנגנון זה נועד למינוי בורר "עיקרי" ולא בורר "חליף". "הפנייה הישירה אל ראש הלשכה והמינוי שנעשה בעקבותיה אינם כדין, ויש בהם כדי לעקוף את הליך מינוי הבורר החליף, ואת הפעלת שיקול הדעת הנדרש למינויו על ידי בית המשפט", כתב השופט דראל.
לאור האמור, הורה בית המשפט על ביטול מינויו של עו"ד שי ויסבוך כבורר בסכסוך. נקבע כי ככל שהנתבע מעוניין בהמשך קיום הבוררות, עליו לפנות לבית המשפט בבקשה מסודרת למינוי בורר חליף. בנוסף, חויב הנתבע בהוצאות התובע בסך 3,510 ש"ח.
ת"א 38613-07-22
