דונה תפצה דיירים בכמיליון שקלים, אך תביעתם המקורית על סך 7 מיליון שקלים נדחתה ברובה
בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל באופן חלקי בלבד את תביעת דיירי בניין בפתח תקווה נגד חברת הבנייה. השופט עודד שחם ביסס את הכרעתו בעיקר על חוות דעת מומחה שמונה מטעם בית המשפט, ודחה את דרישת הדיירים להחלפת כל חיפוי האבן בבניין בעלות של מיליוני שקלים. החברה חויבה בפיצוי עבור תחזוקה מואצת, תיקון ליקויים נקודתיים ופיצוי בגין עוגמת נפש.
בפסק דין שניתן ב-1 בפברואר 2023, קבע השופט עודד שחם מבית המשפט המחוזי בירושלים כי חברת "דונה חברה להנדסה ובנין בע"מ" תפצה את נציגות הבית המשותף ודיירי הבניין ברחוב אסירי ציון 11 בפתח תקווה, בסכום המוערך בכמיליון שקלים, בגין ליקויי בנייה ברכוש המשותף. פסק הדין דוחה את רוב תביעתם המקורית של הדיירים, שהועמדה על סך 7,028,128 ש"ח והוגשה על סך 5 מיליון ש"ח לצורכי אגרה.
התביעה, שהוגשה במרץ 2019 , עסקה בשורה ארוכה של ליקויים נטענים ברכוש המשותף של הבניין בן 38 הדירות. המחלוקת המרכזית והיקרה ביותר נגעה לחיפוי האבן החיצוני של הבניין. התובעים, בהסתמך על חוות דעת מטעמם, טענו כי יש להחליף את כל החיפוי בעלות של למעלה מ-4.2 מיליון שקלים, בין היתר בשל שימוש באבן "באיכות נמוכה מהרגיל" מסוג ביר-זית, אשר התפוררה באזורים מסוימים.
השופט שחם בחר לאמץ את קביעת המומחה שמונה מטעם בית המשפט, המהנדס דן ברלינר, אשר קבע כי אין צורך בהחלפה מלאה של החיפוי. תחת זאת, פסק המומחה פיצוי בגין "תחזוקה מואצת" למשך 20 שנה, בעלות של 400,000 ש"ח (בתוספת מע"מ), הנובעת מהצורך לטפל באבן בתדירות גבוהה מהרגיל. השופט דחה הן את דרישת הדיירים להחלפה והן את טענת חברת דונה כי אין לפסוק פיצוי כלל בגין התחזוקה.
סוגיות נוספות שעמדו במרכז הדיון נדחו על ידי בית המשפט. כך למשל, טענת הדיירים לפיצוי בגין ירידת ערך בשל 23 חניות טוריות (שבהן רכב אחד חוסם את השני), נדחתה. השופט קבע כי במפרט הסכם המכר צוין במפורש כי החניה היא "אחת אחרי השניה", וכי הנתבעת לא התחייבה לספק שתי חניות רגילות. גם הטענה לרוחב פרוזדור צר מדי מול המעליות נדחתה, לאחר שהמומחה קבע כי הפער אינו משמעותי ואינו מצדיק פיצוי בגין ירידת ערך.
עם זאת, בית המשפט מצא ממש בחלק מטענות הדיירים וסטה מחוות דעת המומחה בשני עניינים. ראשית, נקבע כי שיפוע המעקים בגג, הפונה כלפי חוץ ולא כלפי פנים, מנוגד לתקנות הבנייה. בשל קביעת המומחה כי תיקון עלול להרע את המצב, הורה השופט לנתבעת לבצע את התיקון, אלא אם הדיירים יודיעו כי הם מוותרים עליו. שנית, התקבלה טענת הדיירים כי גובה מחזירי השמן בדלתות נמוך מהנדרש בתקן (פחות מ-198 ס"מ), ונפסק פיצוי של 9,652 ש"ח עבור תיקון הליקוי ב-15 דלתות.
בנוסף, חויבה הנתבעת לשאת במלוא עלות התיקונים כפי שקבע המומחה, בסך כולל של 869,000 ש"ח , ונדחתה בקשתה לבצע את התיקונים בעצמה, בנימוק שניתנה לה הזדמנות נאותה לעשות זאת לפני הגשת התביעה. לבסוף, פסק השופט לתובעים פיצוי בסך 57,000 ש"ח בגין עוגמת נפש, וציין כי הליקויים היו ברכוש המשותף ולא השפיעו באופן ממשי על איכות חיי הדיירים.
ת"א 56768-03-19
