תביעת המיליונים סביב פרויקט תמ"א 38 נדחתה: "מסמך ההתחייבות לוט בערפל"
בית המשפט המחוזי בירושלים דחה תביעה בסך 5 מיליון שקלים שהגישו אב ובנו כנגד יזם ובעלי חברה קבלנית, לאחר שקבע כי לא הצליחו להוכיח את טענותיהם בנוגע להלוואות שנתנו וכי מסמך המפתח בפרשה, שהיה אמור להבטיח את כספם באמצעות זכויות בפרויקט נדל"ן, נותר "אפוף מסתורין" וניתן להם לאחר שלמעורבים כבר לא היו זכויות בפרויקט.
בית המשפט המחוזי בירושלים דחה ב-26 בינואר 2023 תביעה כספית בסך 5 מיליון שקלים, שהוגשה על ידי מאיר ובנימין רוזנבלט (אב ובנו). בפסק דין מפורט, קבע השופט דוד גדעוני כי התובעים לא עמדו בנטל להוכיח את טענותיהם, הן לגבי עצם מתן ההלוואות והן לגבי תוקפו של "מסמך התחייבות" שעמד במרכז הפרשה.
תחילתה של הפרשה בהלוואות שלטענת התובעים ניתנו על ידם לאיש עסקים מהמגזר החרדי בשם וורטהיימר, שעסק בתחום המרת כספים, ניכיון שיקים והשקעות. לטענתם, בין השנים 2011 ל-2014, הם הלוו לוורטהיימר סכום כולל של כ-3.5 מיליון שקלים בריבית שנתית של 12%. לאחר שוורטהיימר החל לפגר בתשלומים ונקלע לקשיים כלכליים, שהובילו לבסוף לעזיבתו את הארץ, הוא מסר להם, לטענתם, מסמך התחייבות כבטוחה להחזר החוב.
מסמך זה, הנושא תאריך 21.11.13, קבע כי וורטהיימר והנתבע יוסף נמיר הינם "שותפים 25 אחוזים" בפרויקט תמ"א 38 ברחוב נפתלי 23 בירושלים, שיזמה חברת "האלונים ירושלים". במסמך התחייבו השניים, לכאורה, להעביר את זכויותיהם בפרויקט לרשות מאיר רוזנבלט, במידה והלוואה בסך 4 מיליון שקלים לא תוחזר לוורטהיימר עד ינואר 2016. על בסיס מסמך זה, תבעו הרוזנבלטים את נמיר ואת חברת האלונים ומנהלהּ, שמואל לוי.
הנתבעים הכחישו את הטענות מכל וכל. נמיר טען כי מעולם לא היו לו זכויות אישיות בפרויקט, אלא לאשתו, מלכה, וכי חתימתו על המסמך זוייפה. חברת האלונים ולוי טענו כי לוורטהיימר או לנמיר אין כל זכויות בפרויקט, וכי מלכה נמיר עצמה פרשה מהשותפות בו כבר בתחילת 2015. בנוסף, הם הציגו "מסמך ויתור" מיום 5.1.15, עליו חתום וורטהיימר, ובו הוא מצהיר שאין לו כל תביעה או דרישה בנוגע לזכויות בפרויקט.
השופט גדעוני מצא קשיים וסתירות מהותיות בעדויותיהם של התובעים ושל וורטהיימר, שהעיד מטעמם. הוא ציין כי התובעים לא הציגו כל אסמכתא להעברות הכספים הנטענות לוורטהיימר. באשר למסמך ההתחייבות, קבע השופט כי "נסיבות עריכת המסמך ומסירתו לתובעים לוטות בערפל" , וכי אף בא כוחם של התובעים הודה בכך.
נקודה מכרעת בפסק הדין הייתה קביעתו של בית המשפט כי הוכח שמלכה נמיר פרשה מהפרויקט בינואר 2015, וכי וורטהיימר עצמו חתם על מסמך ויתור על זכויותיו באותו חודש. לכן, במועד שבו לטענת התובעים התגבשה ההתחייבות כלפיהם (לאחר אמצע 2015), למעשה "לא היו למלכה, לנמיר או לוורטהיימר זכויות כלשהן בפרויקט וממילא לא ניתן היה להתחייב או להעביר לתובעים דבר". קביעה זו שמטה את הבסיס מתחת לתביעה כולה.
לאור כל האמור, התביעה נדחתה, והתובעים חויבו לשאת בהוצאות המשפט של הנתבעים בסך כולל של 70,000 שקלים.
ת"א 47822-07-16
