המחוזי ביטל הסכם מתנה של קשישה ערירית שהעניקה את דירתה היחידה לאחיין בעלה
פסק הדין מדגיש את הצורך בבחינה קפדנית של עסקאות בהן קשישים מעניקים את רכושם המרכזי, וקובע כי במקרה זה הופעלה על האישה "השפעה בלתי הוגנת" שהובילה לנישולה מנכסיה
בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל ערעור וביטל הסכם שבמסגרתו העניקה אישה ערירית כבת 92 את דירתה היחידה, ללא תמורה, לאחיינו של בעלה המנוח. בפסק דין שניתן ב-3 בינואר 2023, קבע הרכב השופטים עודד שחם, אברהם רובין ונמרוד פלקס, כי ההסכם נחתם תחת "השפעה בלתי הוגנת", וזאת בשל מצבה הפגיע של האישה, תלותה באחיין וראיות נוספות שהצביעו על השתלטותו על חייה ורכושה. בכך, הפך בית המשפט את החלטתה של הערכאה הנמוכה, שדחתה את תביעתה של האישה.
הפרשה החלה ביוני 2018, כאשר המערערת, אז כבת 88, חתמה על הסכם "העברה ללא תמורה" של דירתה בירושלים למשיב. ההסכם נחתם בסוף שבוע בו שהתה האישה בביתו של האחיין, מיד לאחר ששוחררה מבית חולים. על פי ההסכם, האחיין קיבל את מלוא הזכויות בדירה באופן מיידי, בעוד שלמערערת הובטחה רק זכות מגורים בדירה עד יום מותה. באופן חריג, ההסכם אף שלל ממנה כל יכולת למשכן או למכור את הנכס, ובכך נישל אותה מכל אפשרות להיעזר בערכה הכלכלי של הדירה לצרכיה העתידיים, כמו מימון דיור מוגן.
בפסק דינם, קבעו השופטים כי כאשר מדובר בהענקת דירת מגורים על ידי קשישה ערירית, דירה המהווה את "כרית הביטחון העיקרית" שלה, חובה על בית המשפט לבדוק בקפדנות יתרה האם המתנה ניתנה מרצון חופשי ואמיתי. בית המשפט החיל על המקרה את דוקטרינת ה"השפעה הבלתי הוגנת", הלקוחה מדיני הירושה, וקבע כי היא ישימה גם על חוזי מתנה.
השופטים מצאו "מארג ראייתי" שהצביע על תלותה של המערערת במשיב. בין היתר, צוין כי המערערת הובאה למשרד עורכי הדין של המשיב ללא כל הכנה מוקדמת. חוות דעת של מומחית פסיכיאטרית מטעם בית המשפט קבעה כי "סביר להניח שהירידה הקוגניטיבית הייתה קיימת גם בעת חתימת ההסכם ופגעה ביכולתה של הנבדקת לקבל החלטות". בית המשפט קבע כי די בחולשה קוגניטיבית זו, גם אם אינה מגיעה לכדי אי-כשירות משפטית מלאה, כדי לבסס טענה של השפעה בלתי הוגנת.
לכך נוספו ראיות המלמדות על "השתלטות של המשיב על המערערת". התברר כי המשיב התקין מצלמות בביתה, היה בקשר עם הגורמים המטפלים בה, וכשמונה חודשים לפני חתימת ההסכם משך מחשבון הבנק המשותף שלהם סך של 40,000 ש"ח, שהיוו את רוב הכספים בחשבון.
לאור כל האמור, קיבל בית המשפט את הערעור, ביטל את פסק הדין של הערכאה הקודמת והורה על ביטולו המוחלט של הסכם המתנה. המשיב חויב לשאת בשכר טרחת עורך דינה של המערערת, בסך 20,000 ש"ח.
ע"א 12734-07-22
