הסכסוך על הקרקעות בשועפט: ביהמ"ש הכריע לטובת הרוכש והכיר בתוקף העסקה מ-2010
פסק הדין קובע כי ייפוי כוח נוטריוני משנת 1982 וחוזה מכר שנחתם על בסיסו – תקפים. זאת, למרות טענותיו של המוכר כי לא הבין על מה חתם וניסיונות של יורשים אחרים לטרפד את העסקה. המוכר ואחד היורשים שהתנגדו חויבו בהוצאות משפט בסך 40,000 שקלים.
בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את תביעתו של יוסף מלול וקבע כי הסכם מכר משנת 2010, במסגרתו רכש זכויות במקרקעין בשכונת שועפט, הוא הסכם תקף ומחייב. בפסק דין שניתן ב-27 בפברואר 2023, קבעה כבוד השופטת מרים ליפשיץ-פריבס כי גם ייפוי כוח נוטריוני משנת 1982, שעמד בבסיס העסקה, תקף.
הסכסוך המשפטי המורכב נסוב סביב ארבע חלקות קרקע (גוש 30547, חלקות 73, 74, 76 ו-56). בשנת 1982, העניק בעל הקרקע המקורי, עבד אלרחמאן חמאדן אבו ניע ("המנוח"), ייפוי כוח נוטריוני לבנו, עומר אבו ניע (המשיב 1), למכור את זכויותיו בקרקעות. על בסיס ייפוי כוח זה, מכר עומר אבו ניע ב-25 באוגוסט 2010 את זכויותיו במקרקעין למבקש, יוסף מלול, ולשני רוכשים נוספים.
לאורך השנים, התנהלו הליכים משפטיים רבים סביב הקרקעות, כאשר יורשים אחרים של המנוח התנגדו לעסקה וטענו כי לעומר לא הייתה זכות למכור את הנכסים. התיק הנוכחי נפתח לאחר שהסכם פשרה שהושג בהליך בוררות בין חלק מהיורשים איים לבטל את כל העסקאות שנעשו בנכסי המנוח.
במסגרת ההליך, טען מלול, כי רכש את הקרקע בתום לב ושילם את מלוא התמורה. מנגד, טען עומר אבו ניע, כי הוטעה וחתם על מסמכים מבלי להבין את מהות העסקה, ואף טען כי לא קיבל את התמורה המלאה. הוא הוסיף וטען כי לא היה מוסמך לבצע את המכירה ללא אישור יתר היורשים. יורשים נוספים, בהם מוסה אבו ניע (המשיב 14), הצטרפו להתנגדות וטענו כי העסקה חסרת תוקף.
לאחר שמיעת העדויות ובחינת הראיות, דחתה השופטת ליפשיץ-פריבס את טענותיו של עומר אבו ניע. היא קבעה כי הוא הבין היטב על מה חתם, ואף פעל לקידום העסקה מול פקיד ההסדר. השופטת ציינה כי ניסיונו של אבו ניע להתנער מההסכם כיום נובע מחשש מפני גורמים ברשות הפלסטינית ובירדן בשל מכירת הקרקע ליהודים , אך קבעה כי הוא "גמר בדעתו לבצע את העסקה וחתם על הסכם המכר בידיעה מלאה בעניין זהות הקונים".
כמו כן, קבע בית המשפט כי ייפוי הכוח הנוטריוני משנת 1982 תקף, ודחה את טענות היורשים שניסו לערער על חוקיותו. השופטת קבעה כי המבקש, מלול, זכאי להירשם בלוח התביעות כבעל זכות במקרקעין.
פסק הדין ניתן ביחס לחלק מהיורשים שהיו צד להליך, בעוד התביעה נגד שניים מהאחים, פייסל ומחמוד אבו ניע, שנפטרו במהלך ניהול התיק, נמחקה, מכיוון שיורשיהם לא צורפו רשמית להליך.
בסיום פסק הדין, חויבו עומר אבו ניע ומוסה אבו ניע לשאת בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ש"ח.
ה"פ 6501-03-19
