הערעור נדחה: בעל צ'יינג' חויב לשלם למעלה ממיליון שקלים לאחר שהמחאות שמסר לצד שלישי נפרעו והתמורה נעלמה
בית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי עסקת ניכיון שיקים היא עסקת מכר, ומשכך, מי שרוכש את השיק נושא בסיכון לגבייתו. בפסק הדין נדחה ערעורו של העוסק בניכיון וחויב בהוצאות משפט.
בית המשפט המחוזי בירושלים דחה לאחרונה ערעור שהגיש עוסק בניכיון שיקים, ראובן קרויזער, וחייב אותו לשלם למשיב, שמואל דייטש, סכום של למעלה ממיליון שקלים. פסק הדין, שניתן ב-12 במרץ 2023 על ידי הרכב השופטים רם וינוגרד, שושנה ליבוביץ ותמר בר-אשר, חתם סאגה משפטית שהחלה עוד בשנת 2014. הפרשה עוסקת בשתי המחאות שמסר דייטש לקרויזער לצורך ניכיון, אשר נפרעו על ידי צד שלישי בקנדה, אך תמורתן מעולם לא הגיעה לידי דייטש.
תחילת הפרשה בחודש מרץ 2014, אז מסר דייטש לידי קרויזער שתי המחאות שנמשכו מחשבון בנק בארצות הברית. קרויזער, מצדו, העביר את ההמחאות הללו לאדם בשם מיכאל אלמליח, תושב קנדה, במטרה שיפדה אותן. הוכח כי אלמליח אכן הצליח לפרוע את ההמחאות, אולם הכספים, בסך של 1,001,839 ש"ח, לא הועברו לידי קרויזער או דייטש. בעקבות זאת, הגיש דייטש תביעה נגד קרויזער בבית משפט השלום בירושלים. קרויזער מצידו הגיש הודעת צד ג' נגד אלמליח וכן תביעה שכנגד נגד דייטש, בטענה לחוב הלוואות ישן משנת 2008.
בפסק דינו של בית משפט השלום, שניתן בספטמבר 2022, קיבלה השופטת ק' אזולאי את תביעתו של דייטש במלואה. היא דחתה את טענתו של קרויזער כי פעל רק כ"טובה אישית" וקבעה כי הוא קיבל את ההמחאות לניכיון באופן אישי, במסגרת עסקיו. קביעתה התבססה בין היתר על סתירות בעדותו של קרויזער ועל הצהרתו כי העסקה כלל לא נרשמה בספרי החברה שבבעלותו. במקביל, נדחתה התביעה שכנגד שהגיש קרויזער, הן בשל התיישנות והן מכיוון שלא הצליח להוכיח את טענותיו לגבי ההלוואות.
קרויזער לא השלים עם פסק הדין והגיש ערעור למחוזי. בערעורו טען, בין היתר, כי בית משפט השלום שגה בכך שלא ייחס לדייטש "אשם תורם" ונטילת סיכון מרצון, וכי לא בחן כראוי את זכויותיו של דייטש בהמחאות.
הרכב השופטים בבית המשפט המחוזי דחה את הערעור על כל סעיפיו. השופטים קבעו כי הקביעות העובדתיות של בית משפט השלום מבוססות היטב, וכי מרגע שנקבע שבין הצדדים נכרתה עסקת ניכיון, יש לראות בקרויזער כמי ש"רכש" את ההמחאות ונטל על עצמו את הסיכונים הכרוכים בכך. בפסק הדין הובהר כי "ניכיון השטר פירושו – מכירתו לפי ערכו הנוכחי". משכך, מרגע שרכש את ההמחאות, חלה עליו החובה לשלם את תמורתן לדייטש, במיוחד לאור העובדה שהן אכן נפרעו.
השופטים אף מתחו ביקורת על התנהלותו של קרויזער וציינו כי טענתו בנוגע לתצהיר שקרי לכאורה שעליו חתם, "מציגה באור עגום למדי את האמינות שניתן לייחס לגרסאות המערער". גם הערעור בנוגע לדחיית התביעה שכנגד נדחה, תוך שבית המשפט קובע כי טענת "לוויתי אך פרעתי" אינה מהווה "הודאה בקיום זכות" העוצרת את מרוץ ההתיישנות.
בסופו של ההליך, הערעור נדחה וקרויזער חויב לשאת בהוצאותיו של דייטש בסך של 20,000 ש"ח.
ע"א 42983-11-22
