נדחה ערעורו של רו"ח שטען לחישוב מס מוטב על דירות שקיבל מפירוק חברה
ועדת הערר קבעה כי הטבת "החישוב הליניארי המוטב", שנוצרה בתיקון לחוק, נועדה לשמר זכויות קיימות ולא להעניק פטור חדש למי שלא היה זכאי לו מלכתחילה
ועדת הערר לענייני מיסוי מקרקעין שליד בית המשפט המחוזי בירושלים דחתה ערעור שהגיש רואה החשבון מיכאל ברזלי על החלטת מנהל מיסוי מקרקעין ירושלים, שחייב אותו במס שבח מלא בגין מכירת שתי דירות. בפסק דין שניתן ב-20 במרץ 2023, קבע יו"ר הוועדה, השופט אביגדור דורות, כי העורר אינו זכאי להטבת המס המכונה "חישוב ליניארי מוטב", מאחר שהדירות הגיעו לידיו בפטור ממס אגב פירוק חברה, הליך שכבר שלל ממנו בעבר את הזכאות לפטורים דומים. סכום המס שהיה שנוי במחלוקת עמד על כ-360,000 שקלים.
הפרשה החלה כאשר ברזלי מכר בשנת 2018 שתי דירות מגורים בירושלים. דירות אלו נרכשו במקור בשנת 1999 על ידי חברת "מומב השקעות בע"מ", שהוקמה על ידו. בשנת 2015, הדירות הועברו לבעלותו הפרטית של ברזלי, בפטור ממס, במסגרת פירוק החברה (לפי סעיף 71 לחוק מיסוי מקרקעין). לאחר המכירה, ביקש ברזלי לחשב את מס השבח בהתאם ל"חישוב ליניארי מוטב" (סעיף 48א(ב2) לחוק). הטבה זו, שנוצרה במסגרת תיקון 76 לחוק, מעניקה למעשה פטור ממס על עליית הערך של הנכס עד לתחילת 2014, וממסדת את השבח שנצבר לאחר מכן בשיעור של 25%.
ברזלי טען כי לשון החוק ברורה ואינה שוללת ממנו את הזכות לחישוב המוטב. לטענתו, סעיף 72ב לחוק, השולל פטורים במכירת דירה שהתקבלה מפירוק איגוד, מתייחס במפורש רק לפטורים "בפרק חמישי 1" לחוק, בעוד שההטבה שהוא דורש נמצאת "בפרק החמישי". מנגד, מנהל מיסוי מקרקעין טען כי אין לקבל פרשנות זו, שכן היא חוטאת לתכלית החקיקה. לטענת רשות המסים, החישוב הליניארי המוטב הוא "הוראת מעבר" שנועדה לשמר את זכאותם של מי שהיו זכאים לפטור לפני תיקון 76, ולא להעניק פטור חדש למי שממילא לא היה זכאי לו, כמו העורר.
השופט דורות קיבל את עמדת המשיב במלואה ודחה את הערר. בפסק הדין נקבע כי פרשנותו של העורר מנוגדת לתכלית התיקון לחוק, שמטרתו הייתה לצמצם את הטבות המס למשקיעים ובעלי דירות מרובות, ולא "להוסיף פטור חדש למי שלא היו זכאים לו קודם לכן". הוועדה קבעה כי ההטבה של החישוב הליניארי נועדה לשקף את הפטור שהיה קיים לפני התיקון. מאחר שהעורר קיבל את הדירות בפטור ממס מפירוק חברה, נשללה ממנו הזכאות לפטור המקורי, ולכן הוא אינו יכול ליהנות מהוראת המעבר שנועדה לשמר את אותו פטור. קבלת עמדת העורר, כך נקבע, הייתה מעניקה לו פטור כפול – הן בעת קבלת הדירות מהחברה והן בעת מכירתן.
העורר העלה טענה חלופית, לפיה חברת מומב הייתה "איגוד מקרקעין" לאורך כל תקופת פעילותה, ולכן שלילת הפטור כלל לא חלה עליה. גם טענה זו נדחתה. הוועדה מצאה כי החברה לא החזיקה בנכסי מקרקעין במשך שבעת החודשים הראשונים לקיומה, וכי החזיקה בנכסים אחרים (כמו חברת בת בעלת פעילות עסקית וניירות ערך בשווי מיליוני שקלים) שלא היו טפלים למטרתה העיקרית.
בסופו של דבר, הערר נדחה והעורר חויב בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 12,000 שקלים.
ו"ע 56572-08-19
