נישל את שותפיו והשתלט על אולם אירועים: "שירת ירושלים" יעביר 2 מיליון ש"ח למשקיעים
בית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי הבעלים המנהל של האולם, מאיר חזוני, פעל במצג שווא כדי להעביר את נכסי העסק לחברה חדשה בשליטתו, תוך קיפוח זכויותיהם של שותפיו להשקעה. חזוני חויב להשיב למשקיעים את שווי חלקם במוניטין ובציוד של העסק, כפי שהוערך בעת המכירה.
בפסק דין שניתן ב-12 בפברואר 2023, קיבלה שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, חנה מרים לומפ, את תביעתם של המשקיעים נתן נח שטיינברג וחברת .TOP INVESTMENTS LTD וחייבה את מאיר חזוני וחברת "מרכז אירועים שירה חדשה בע"מ" לשלם להם סכום של 2 מיליון ש"ח, בתוספת ריבית והצמדה מאז ינואר 2014. פסק הדין חותם סכסוך עסקי ארוך שנים סביב הבעלות והשליטה באולם האירועים המוכר "שירת ירושלים".
הפרשה החלה בשנת 2011, כאשר שטיינברג, באמצעות חברת טופ, נכנס כמשקיע פיננסי לשותפות עם חזוני, מייסד האולם, והשקיע 3,250,000 ש"ח בעסק. בעוד שטיינברג שימש כמשקיע פסיבי, חזוני היה אמון על הניהול השוטף של האולם. אולם, כעבור זמן מה, חשו המשקיעים כי חזוני אינו ממלא את תפקידו בנאמנות ואף מועל בכספי החברה המשותפת.
הסכסוך החריף והגיע לפתחו של בית המשפט. לטענת התובעים חזוני פעל במכוון לרוקן את החברה המשותפת מנכסיה ולהעביר את פעילות האולם לחברה חדשה בשליטתו, "מרכז אירועים שירה חדשה בע"מ". לטענתם, הוא יצר מצג שווא לפיו העסק המשותף קרס כלכלית, בעוד שבפועל הוא המשיך לנהל את האולם תחת חברה חדשה שהוקמה על ידי "אנשי קש" מטעמו, ובסופו של דבר הועברה לבעלותו המלאה.
מנגד, הנתבעים טענו כי קריסת העסק נבעה מהתנהלותם של התובעים, אשר איחרו בהעברת כספי ההשקעה ומשכו מהחברה סכומים גבוהים שאילצו אותה ליטול הלוואות יקרות. חזוני הכחיש כל קשר לחברה החדשה שהחלה להפעיל את האולם והדגיש כי מדובר בשתי ישויות משפטיות נפרדות.
לאחר שמיעת העדויות ובחינת הראיות, קבעה השופטת לומפ ממצאים עובדתיים חד-משמעיים לטובת התובעים. "חזוני הציג לתובעים ולנחמן מצג שווא לפיו הוא לא היה קשור לבעלות בחברה המחזיקה ולתפעול העסק", כתבה השופטת בפסק הדין. היא קבעה כי חזוני היה בעל מניות ומנהל פעיל בחברה החדשה באופן רציף, וכי מצג השווא נועד "לנתק" את הקשר בין שתי החברות, כך שהתובעים לא יוכלו לקבל את חלקם במוניטין ובציוד של העסק.
השופטת קבעה כי חזוני פעל באופן מתוכנן כדי לנשל את שותפיו. היא ציינה כי התנהלותו נועדה לאפשר לו ולשותפיו החדשים להשתלט על המוניטין של העסק ולהמשיך לנהלו כמקודם, תוך התעשרות על חשבון המשקיעים המקוריים. בית המשפט דחה את טענותיו של חזוני להתיישנות ושיהוי.
בסופו של דבר, חויבו חזוני והחברה שבבעלותו לשלם לתובעים סכום של 2,000,000 ש"ח, המשקף את הסכום ששילמה קבוצת המשקיעים החדשה עבור הכניסה לעסק, סכום שנקבע כמייצג את שווי השוק של חלקם של התובעים במוניטין ובציוד. בנוסף, חויבו הנתבעים בהוצאות משפט בסך 100,000 ש"ח.
ת"א 35921-04-20
