פיצוי של כ-2.5 מיליון ש"ח לפועל בניין שנפגע קשה בתאונת עבודה; התביעה נגד מזמין העבודה נדחתה
בית המשפט קבע כי המעסיק, שהעסיק את הפועל ללא הכשרה מתאימה וסיפק פיגום לא בטיחותי, נושא באחריות מלאה לתאונה. טענת המעסיק כי הפועל חתם על כתב ויתור נדחתה, לאחר שנקבע כי המסמך נחתם תוך ניצול מצוקתו של הפועל
בפסק דין שניתן ב-20 במרץ 2023, קבע בית המשפט המחוזי בירושלים כי קבלן בניין יפצה פועל שהעסיק בסכום של 2,464,238 ש"ח, בגין נזקי גוף קשים שנגרמו לפועל בתאונת עבודה שאירעה בשנת 2007. השופט אריה רומנוב קיבל את התביעה נגד המעסיק, דוד בר-טל, במלואה, אך דחה את התביעה נגד מזמין העבודה, יצחק בטאט, בעל הדירה שבה בוצעו העבודות.
התאונה התרחשה ב-2 ביולי 2007, כאשר התובע, פועל בניין מאזור רמאללה, עסק בעבודות חיפוי קיר חיצוני בתוספת בנייה לדירה במודיעין עילית. הוא נפל מפיגום תלוי מגובה של יותר מחמישה מטרים, לאחר שחיבור הפיגום ניתק. כתוצאה מהנפילה, הפועל נפגע באופן קשה ביותר, סבל מפגיעה רב-מערכתית ופגיעת ראש חמורה, והיה מאושפז במשך כחצי שנה. המוסד לביטוח לאומי קבע לו נכות צמיתה בשיעור של 100%.
השופט רומנוב קבע כי האחריות המלאה לתאונה מוטלת על המעסיק, נתבע 2. בפסק הדין צוין כי הנתבע 2, שהודה כי לא היה קבלן רשום וזו הייתה עבודת השלד הראשונה שביצע, היה זה שסיפק את הפיגום לאתר והיה אחראי עליו. בית המשפט מצא שורה של כשלים חמורים בהתנהלותו: הוא לא וידא את תקינות הפיגום והתקנתו, לא סיפק לעובדיו ציוד מגן אישי כגון קסדות ורתמות בטיחות, ולא מינה מנהל עבודה מוסמך כנדרש בתקנות הבטיחות בעבודה. "היה עליו לוודא את תקינות הפיגום, את תקינות התקנתו, גם אם הפיגום הותקן על ידי אחרים, ואת תקינות עבודת הפועלים עליו, ובטיחותם", כתב השופט. בשל כך, בית המשפט קבע כי אין לייחס לתובע "אשם תורם" כלשהו לתאונה.
טענה מרכזית שהעלה המעסיק הייתה כי התובע ויתר על זכותו לתבוע אותו, במסגרת הסכם שנחתם ביניהם כשנה וחצי לאחר התאונה. לטענתו, בתמורה לחתימתו על מסמכי הביטוח הלאומי, ויתר הפועל על כל תביעה עתידית. השופט דחה טענה זו מכל וכל והורה על ביטול ההסכם. הוא קבע כי לא ניתן לראות בחתימת התובע הסכמה מדעת, וזאת בשל מצבו הרפואי והקוגניטיבי הירוד לאחר התאונה, הלחץ שהופעל עליו והעובדה שלא היה מיוצג על ידי עורך דין.
במקביל, נדחתה התביעה נגד נתבע 1, בעל הדירה. נקבע כי הוא פעל כאדם סביר כאשר שכר את הקבלן. הוא בירר עם לקוחות קודמים, התרשם כי מדובר בבעל מקצוע מנוסה, ושאל אותו מפורשות אם הוא קבלן רשום – ונענה בחיוב. "אינני סבור כי בנסיבות המקרה הנדון היה על נתבע 1 לחשוד שנתבע 2 אינו אומר לו אמת", פסק השופט, "ולכן אינני סבור כי נתבע 1 התרשל בכך שלא דרש שנתבע 2 יציג לו אסמכתאות".
ת"א (י-ם) 4850-06-14
