קרב ירושה על נכס בסילוואן: בית המשפט דחה תביעת יורשים לאחר עשרות שנות שיהוי
השופט רם וינוגרד קבע כי עילת התביעה התיישנה, מתח ביקורת על אמינות התובעים וקיבל את טענת הנתבעים ל"חזקה נוגדת" בנכס במשך עשרות שנים
בית המשפט המחוזי בירושלים דחה תביעה לקבוע בעלות על שני שלישים מנכס מקרקעין בשכונת סילוואן, בסיומו של סכסוך משפחתי ארוך שנים. בפסק דין מפורט שניתן ב-26 במרץ 2023, קבע השופט רם וינוגרד כי עילת התביעה התיישנה, וכי הנתבעים הוכיחו "חזקה נוגדת" בנכס. התובעים חויבו בהוצאות משפט בסך 117,000 ש"ח.
הסכסוך נסוב סביב מקרקעין לא מוסדרים ששטחם עולה על שני דונם. על פי הרישום בפנקס השטרות משנת 1961, המנוח שוקת בקר אבו דולה היה הבעלים של 16/24 מהזכויות בנכס, ואילו אחותו, המנוחה אמילה בקר אבו דולה, החזיקה ב-8/24 הנותרים. המנוח עזב את הארץ לכל המאוחר בשנת 1968 ולא שב עד לפטירתו בשנת 2008. מאז ועד היום, החזיקו בנכס המנוחה ובני משפחתה, הרחיבו את הבנייה בו ועשו בו מנהג בעלים, מבלי לשלם דמי שימוש כלשהם.
התובעים, יורשיו של המנוח שוקת, הגישו את התביעה בדרישה להצהיר עליהם כבעלים של שני שלישים מהנכס, בהתאם לרישום ההיסטורי. מנגד, הנתבעים, יורשיה של המנוחה אמילה, טענו כי המנוחה רכשה מאחיה את מלוא זכויותיו בנכס באמצעות שני הסכמים שנחתמו בשנים 1966 ו-1967, עוד בטרם עזב את הארץ.
בפסק הדין, מתח השופט וינוגרד ביקורת חריפה על אמינותם של התובעים, ובראשם שני ילדיו של המנוח, נאסר ומהא. הוא קבע כי עדויותיהם "הותירו רושם עגום ביותר" וכי "כל הטענות העובדתיות שנכללו בתצהירים מטעמם הוכחו כלא נכונות". בית המשפט מצא כי התובעים ניסו להסתיר את העובדה שידעו על טענות הנתבעים לבעלות ועל החזקתם בנכס במשך עשרות שנים. הוכח כי כבר בשנת 2006 נמסרו לידי מהא העתקים מהסכמי המכר, בניגוד לטענתה כי ראתה אותם לראשונה רק בחקירתה בבית המשפט.
השופט קבע כי החזקתם של המנוחה ומשפחתה בנכס במשך למעלה מ-50 שנה עולה כדי "חזקה נוגדת", המונעת את מירוץ ההתיישנות. "טיבה של ההחזקה היה זהה לזה של בעלות מלאה במקרקעין", כתב השופט, וציין את השימוש הבלעדי, הוספת בנייה משמעותית והעובדה שלא שולמו דמי שימוש, על אף מצבו הכלכלי הקשה של המנוח.
פסק הדין נשען גם על קביעותיו של בית משפט השלום בהליך קודם שהתנהל בין הצדדים. באותו הליך, שבו תבע נאסר את סילוק ידם של הנתבעים, נקבע לאחר חוות דעת מומחה כי הסכמי המכר משנות ה-60 הם אותנטיים. השופט וינוגרד קבע כי ממצאים אלו מהווים "השתק פלוגתא" המחייב גם בהליך הנוכחי.
לאור כל האמור, דחה בית המשפט את התביעה הן מחמת התיישנות והן לגופו של עניין, תוך שהוא קובע כי הנתבעים הצליחו לסתור את הראיה הלכאורית העולה מהרישום בפנקס השטרות.
ת"א 55558-05-20
