קרב על מגרש במושב ישעי: ביהמ"ש פסק נגד משפחה שלא שילמה דמי פיתוח וקבע – המגרש יועבר לממתינים הבאים בתור
זוג שזכה בהגרלה טען לקיזוז חוב ישן של המושב לאב המשפחה, ויתר בעל פה על זכותו אך סירב לחתום על ויתור רשמי ועיכב את העברת המגרש למשפחה הבאה ברשימת ההמתנה. השופט אריה רומנוב קיבל את תביעת המושב, קבע כי אי התשלום היווה הפרה יסודית וכי הזכות למגרש שייכת למשפחת חדד, שהמתינה בסבלנות ושילמה את הסכום הנדרש במלואו.
בית המשפט המחוזי בירושלים שם סוף לסאגה משפטית ארוכת שנים במושב ישעי, בפסק דין שניתן ב-5 במרץ 2023. השופט אריה רומנוב קיבל את תביעת המושב וקבע כי בני הזוג יגאל ורונית בשארי איבדו את זכותם למגרש מס' 204 בפרויקט ההרחבה של המושב, וכי הזכות תועבר לבני הזוג אביתר ומוריה חדד, שהיו הבאים בתור ברשימת ההמתנה.
הפרשה החלה בהגרלה על מגרשים בשכונה החדשה במושב, שנערכה ב-28 בינואר 2013. בני הזוג בשארי ובני הזוג חדד, שניהם בנים למשפחות ותיקות במושב, השתתפו בהגרלה אך לא נמנו תחילה עם 15 הזוכים המאושרים. עם זאת, שמותיהם נכנסו לרשימת המתנה, כאשר לבני הזוג בשארי הייתה קדימות על פני בני הזוג חדד. כעבור זמן קצר, עם שחרורם של חמישה מגרשים נוספים על ידי רשות מקרקעי ישראל, זכו בני הזוג בשארי בזכות לרכוש את מגרש 204 המדובר.
תנאי למימוש הזכייה היה תשלום דמי פיתוח למושב, שניהל את עבודות התשתית בשכונה. לאחר שנקבע הסכום הסופי, שעמד על כ-264,000 ש"ח, המושב פנה לכל הזוכים במכתב דרישת תשלום ב-23 במרץ 2015, והציב כמועד אחרון לתשלום את ה-10 במאי 2015. במכתב הודגש כי אי-עמידה במועדים תיחשב כוויתור על המגרש. בני הזוג בשארי לא שילמו את הסכום הנדרש.
לטענת המושב, מר בשארי הודיע בעל פה למזכירת המושב כי הוא "יורד מהעניין" בשל קשיים כלכליים. בעקבות הודעה זו, פנה המושב לבני הזוג חדד, שהיו הבאים בתור, והציע להם את המגרש. בני הזוג חדד נענו להצעה ושילמו את מלוא דמי הפיתוח ב-15 ביוני 2015. אלא שכאן החל העיכוב: כדי להעביר את הזכויות באופן רשמי, דרשה רשות מקרקעי ישראל מכתב ויתור חתום מבני הזוג בשארי, אך אלה סירבו לחתום.
במהלך המשפט, טענו בני הזוג בשארי, כי לא שילמו משום שהסתמכו על כך שהמושב יקזז את דמי הפיתוח מחוב כספי ישן שהיה חייב לאביו המנוח של מר בשארי. השופט רומנוב דחה טענה זו מכל וכל. הוא ציין כי בני הזוג בשארי מעולם לא ביקשו לבצע קיזוז באופן רשמי, חתמו על מספר מסמכים בהם התחייבו לשלם את הסכום המלא , ואף בא כוחם דאז טען במכתב כי "אין קשר בין הדברים ומדובר בבעלי זכויות שונים".
השופט העדיף את גרסת נציגי המושב, וקבע כי מר בשארי אכן הודיע על ויתורו. עוד קבע כי גם ללא הודעת הוויתור, עצם אי-תשלום דמי הפיתוח, שהיו חיוניים להתקדמות הפרויקט, מהווה הפרה יסודית של ההסכם שהעניקה למושב את הזכות לבטלו.
בסופו של דבר, פסק בית המשפט לטובת המושב ובני הזוג חדד. נקבע כי בני הזוג בשארי איבדו את זכותם, וכי יש לראותם כמי שחתמו על מסמך הוויתור, ובכך נסללה הדרך להעברת הזכויות במגרש למשפחת חדד. בנוסף, חויבו בני הזוג בשארי לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ש"ח למושב וסכום זהה לבני הזוג חדד.
ת"א 13908-01-17
