תביעת ענק לאכיפת הסכם קומבינציה נדחתה על הסף: "מצב דברים נוגה"

תביעת ענק לאכיפת הסכם קומבינציה נדחתה על הסף: "מצב דברים נוגה"

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה תביעה של חברת "אינסייט בינה בע"מ" שביקשה להצהיר על תוקפו של הסכם לבניית דירות על קרקע של עמותת "ישיבת טעלז בישראל" בקריית יערים. השופט מתח ביקורת על היעדר כל הסכם כתוב ומחייב בין הצדדים ועל השיהוי בהגשת התביעה, שהוגשה למעלה מעשור לאחר ההתקשרויות הנטענות.

בפסק דין שניתן ב-8 בפברואר 2023, דחה השופט אלכסנדר רון מבית המשפט המחוזי בירושלים את תביעתה של חברת "אינסייט בינה בע"מ" (המבקשת) נגד עמותת "ישיבת טעלז בישראל – עמותה 580054989" (המשיבה). החברה ביקשה מבית המשפט להצהיר כי הסכם שנחתם לכאורה הומחה לה כדין ומהווה חוזה מחייב לאכיפת עסקת קומבינציה במגרש המצוי בכניסה ליישוב קריית יערים – טלז סטון.

הפרשה החלה בהסכם משנת 2008 בין העמותה, בעלת הקרקע, לבין חברת "חשד"ר מרכזי שליטה ואחזקות (1990) בע"מ". על פי הסכם זה, חשד"ר הייתה אמורה להקים בניין דירות על המגרש, כאשר 18% מהדירות יועברו לעמותה והיתר (82%) יישארו בידי הקבלן. ההסכם המקורי כלל סעיף שאפשר לחשד"ר להעביר את זכויותיה וחובותיה לצד שלישי.

אולם, חברת אינסייט בינה, שטענה כי זכויות אלה הומחו לה, לא הצליחה להציג בפני בית המשפט כל מסמך המעיד על המחאת זכויות מסודרת מחברת חשד"ר. תחת זאת, היא ביססה את תביעתה על "חוזה הזמנת עבודה" ללא תאריך, שנחתם בינה לבין אדם בשם משה אינדיג, שהיה בעל השליטה בחשד"ר. בחוזה זה, הצהיר אינדיג כי "…יש לו את הידע והאפשרות להביא לסגירת חוזה עם בעלי הקרקע בעסקת קומבינציה". השופט רון קבע כי מסמך זה אינו מהווה המחאת זכויות, אלא הזמנת עבודה שמטרתה הייתה להוביל לחתימת חוזה עתידי בין אינסייט לעמותה – חוזה שמעולם לא נחתם.

במהלך המשפט עלו טענות רבות מצד העמותה. נטען כי לא רק שאין כל הסכם ישיר בין הצדדים, אלא שגם תוקפו של ההסכם הבסיסי עם חשד"ר מוטל בספק, מכיוון שלא נחתם בחותמת החברה כנדרש בפרוטוקול שלה. יתרה מזאת, השופט ציין כי אינסייט לא הציגה כל ראיה ממשית לתשלום תמורה כלשהי בגין המחאת הזכויות הנטענת, לא דיווחה על העסקה לרשויות המס, ולא רשמה הערת אזהרה על הנכס.

השופט רון מתח ביקורת חריפה על התנהלות המבקשת, שהגישה את התביעה כעשר שנים לאחר המועדים הנטענים. "הטענה היחידה שעשויה עוד להישמע הינה להסכם בעל פה… מצב דברים נוגה, המדבר בעד עצמו", כתב השופט. הוא הדגיש כי עסקאות במקרקעין, ובכללן עסקת קומבינציה והמחאת זכויות בה, דורשות מסמך בכתב, בהתאם לסעיף 8 לחוק המקרקעין.

עוד עלה כי בשנים שלאחר ההסכם המקורי התנהל משא ומתן בין אינסייט לעמותה בניסיון לגבש הסכם ישיר, אך גם הוא לא הבשיל לכדי חתימה. לדעת השופט, עצם קיומו של המשא ומתן הזה "מלמד בעליל על כך, שקודם לכן לא היה בתוקפו הסכם מחייב". זאת ועוד, באותה תקופה, החל משנת 2012, מונתה לעמותה מנהל מיוחד, עו"ד ד"ר שלמה נס, וכל הסכם היה מחייב את אישורו – אישור שמעולם לא התבקש ולא ניתן.

לאור כל האמור, דחה בית המשפט את התביעה במלואה וקבע כי "התקשרות בין המבקשת לבין המשיבה, לא קיימת". על המבקשת הושתו הוצאות משפט בסך 40,000 ש"ח.

ה"פ 54767-01-20