בית המשפט המחוזי בירושלים דחה תביעה נגד איש עסקים בריטי: "הפורום הנכון לדון הוא באנגליה"
השופטת קבעה כי על אף שהתביעה הומצאה כדין לעורך דינו של הנתבע בישראל, מירב הזיקות של הסכסוך, הנוגע למיזמי נדל"ן באנגליה, נוטות באופן מובהק לטובת הפורום האנגלי. התובע, שביקש לקבל חשבונות הקשורים לפרויקטים, חויב בהוצאות משפט
פסק דין שניתן ב-12 בפברואר 2023 בבית המשפט המחוזי בירושלים על ידי כבוד השופטת פנינה נויבירט, קובע כי ישראל אינה הפורום המתאים לדון בתביעה שהגיש איש העסקים דוד כץ נגד שותפו לשעבר, אפרים גפן, אזרח שוויץ ותושב אנגליה. התביעה, שעסקה במתן חשבונות הקשורים לשני מיזמי נדל"ן בעיר צ'למספורד באנגליה , נמחקה על הסף , והתובע חויב בהוצאותיו של הנתבע בסך 3,000 ש"ח.
הסכסוך נסוב סביב שני פרויקטים למגורים באנגליה, "בית הדסון" ו"בית ביקונס". התובע, מר דוד כץ, טען כי הוא זכאי לקבל דין וחשבון מלא על הכספים שהתקבלו במסגרת הפרויקטים. תביעתו כללה דרישה לקבלת דוחות מבוקרים ודפי חשבון של מספר חברות שהוקמו לצורך המיזמים, ביניהן חברת האחזקות המשותפת Genesis Dev Ltd, וכן החברות התפעוליות Hodgson House Ltd ו-Beacons House Ltd. בנוסף, דרש כץ לקבל את דפי החשבון הפרטיים של שותפו, מר אפרים גפן.
מנגד, מר גפן הגיש בקשה למחיקת התביעה על הסף, בטענה המרכזית כי בית המשפט בישראל אינו "הפורום הנאות" לדון בסכסוך. לטענתו, מירב הזיקות בתיק קושרות אותו לאנגליה: הפרויקטים ממוקמים באנגליה , החברות הן חברות אנגליות, כל בעלי המניות (למעט התובע) הם תושבי חוץ או תאגידים אנגליים, וההסכמים בין הצדדים כפופים לדין האנגלי.
השופטת נויבירט נדרשה להכריע בשתי סוגיות מרכזיות. הראשונה הייתה שאלת חוקיות המצאת כתב התביעה לגפן. כץ טען כי ההמצאה לעו"ד קדוש הייתה כדין, מכיוון שעו"ד קדוש ייצג את גפן בהליך משפטי אחר בישראל, שהוגש על ידי משקיעים באותם פרויקטים וקיים קשר הדוק בין שני ההליכים. השופטת קיבלה טענה זו וקבעה כי אכן התקיימה זיקה משמעותית בין שני התיקים, ובהיעדר ייפוי כוח המגביל את סמכותו של עו"ד קדוש, ההמצאה לידיו הייתה חוקית.
עם זאת, בסוגיה השנייה והמכרעת – סוגיית "הפורום הנאות" – הכריעה השופטת לטובת גפן. בפסק הדין נכתב כי על אף המגמה לצמצם את השימוש בדוקטרינת הפורום הלא נאות, מקרה זה הוא אחד המקרים הברורים בהם "האיזון בין הזיקות נוטה באופן ברור ומשמעותי לכיוון הפורום הזר". השופטת הדגישה כי התשתית הראייתית, אנשי המקצוע המעורבים, והמסגרת המשפטית של ההסכמים – כולם נמצאים באנגליה.
כץ ניסה לקשור את הדיון לישראל בטענה שכספי המשקיעים בפרויקטים הגיעו מישראלים, וכי המידע המבוקש נחוץ לו להתגונן בתביעות שהגישו נגדו אותם משקיעים בישראל. השופטת דחתה טענה זו וקבעה כי "אין בעובדה כי החשבונות המבוקשים יסייעו בבירור תביעות המשקיעים… כדי לייצר זיקה משמעותית של העניינים מושא התביעה לישראל". לבסוף, נקבע כי הציפייה הסבירה של הצדדים הייתה שכל סכסוך ביניהם יתנהל בבית המשפט באנגליה. לאור כל זאת, הורתה השופטת על מחיקת התביעה.
ת"א 26136-03-22
