ניסיון ההברחה נכשל: ביהמ"ש דחה תביעת אישה למחצית מדירת בעלה שנמכרה לכיסוי חובותיו
השופטת יעל טויסטר ישראלי קבעה כי האישה לא הוכיחה כוונת שיתוף בדירה שנרכשה על ידי בעלה טרם הנישואין, וחייבה אותה להשיב לכונסי הנכסים כ-180 אלף שקל שגבתה כשכר דירה מהנכס.
בפסק דין שניתן ב-31 ביולי 2025, דחה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד את תביעתה של גילה יניב לקבל מחצית מהתמורה שהתקבלה ממכירת דירה בגבעתיים, שהייתה רשומה על שם בעלה, רון יניב, ונמכרה לכיסוי חובותיו הרבים לנושים. השופטת יעל טויסטר ישראלי קיבלה חלקית תביעה שכנגד שהגישו כונסי הנכסים, וחייבה את יניב להשיב לקופת הכינוס סך של כ-180 אלף שקלים שנטלה לעצמה מדמי השכירות של הדירה.
הפרשה עוסקת בדירה ברחוב גולומב בגבעתיים, אותה רכש רון יניב בשנת 1989, עוד בטרם הכיר את גילה. השניים נישאו בשנת 1995 והתגוררו בדירה כחמש שנים וחצי, עד שבשנת 2000 עברו לדירה חדשה שרכשו במשותף בנתניה. מאז, הדירה בגבעתיים שימשה כנכס להשקעה והושכרה לצדדים שלישיים. לאורך השנים, צבר רון חובות כבדים, והחל משנת 1991 הוטלו עיקולים על זכויותיו בדירה במסגרת הליכי הוצאה לפועל.
בשנת 2021, לאחר שכונס הנכסים החדש, עו"ד אלון ריחני, דרש להעביר את דמי השכירות מהדירה לקופת הכינוס, הגישה גילה יניב תביעה לבית המשפט. בתביעתה, שזכתה לתמיכתו המלאה של בעלה, טענה גילה כי למרות שהדירה רשומה על שם רון בלבד, היא זכאית למחצית מהזכויות בה מכוח "כוונת שיתוף ספציפי". לטענתה היא השקיעה כספים בשיפוץ הדירה, השתתפה בתשלומי המשכנתא מחשבון משותף, וכי רישום הדירה בנתניה על שם שניהם נעשה מתוך הבנה שמחצית מהדירה בגבעתיים שייכת לה.
מנגד, כונסי הנכסים, עורכי הדין אלון ריחני ויוסי מנדלבאום, יחד עם נושים נוספים, טענו כי התביעה אינה אלא ניסיון להבריח נכסים ולהתחמק מתשלום החובות. הם הדגישו כי גילה שתקה במשך עשרות שנים, גם כאשר התנהלו הליכי מכירה קודמים של הדירה , אך ידעה לעמוד על זכויותיה כשנכסים אחרים שלה עוקלו בעבר. עוד נטען כי הדירה לא שימשה כדירת המגורים של בני הזוג במשך רוב שנות נישואיהם, וכי רון עצמו התחייב בעבר לרשום את הדירה על שמו בלבד במסגרת הסדר לפדיונה.
השופטת טויסטר ישראלי קיבלה את עמדת הנושים ודחתה את כל טענותיה של גילה. בפסק הדין נקבע כי גילה לא הצליחה להוכיח "דבר מה נוסף" המעיד על כוונת שיתוף בנכס חיצוני זה. השופטת קבעה כי גילה לא הוכיחה שהשתתפה באופן ממשי בתשלומי המשכנתא , וההשקעה בשיפוץ המטבח הייתה "בטלה בשישים" ביחס לשווי הנכס שנמכר תמורת למעלה מ-2.7 מיליון שקלים. "ניתן לצפות כי מי שמאמינה באמת ובתמים, כי היא בעלת הזכויות בנכס, תפעל להסדרת זכויותיה", כתבה השופטת, וציינה כי שתיקתה הארוכה של גילה מלמדת כי גם היא לא סברה בזמן אמת שיש לה זכויות בדירה.
בנוסף לדחיית תביעתה, קיבל בית המשפט את התביעה שכנגד שהגישו כונסי הנכסים, וחייב את גילה להשיב את דמי השכירות שקיבלה מהדירה בין ספטמבר 2018 ליוני 2021, תקופה שלאחר סילוק המשכנתא. על גילה הוטל להשיב סך של 179,610 שקלים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. כמו כן, חויבה גילה בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 120,000 שקלים לנושים השונים, ביניהם בנק לאומי.
ת"א 73782-01-23
