נכשלה התביעה הייצוגית נגד קרסו מוטורס: בית המשפט דחה טענות להטעיה במכירת רכב משומש
הבקשה, בהיקף מוערך של למעלה מ-76 מיליון שקלים, טענה כי קרסו מציגה ללקוחות דוחות בדיקה חלקיים ומטעים בניגוד לנוהל משרד התחבורה. השופט אבי פורג קבע כי התובע לא ביסס את טענותיו החמורות לתרמית וזיוף, וכי האחריות על עריכת הדוחות מוטלת על מכוני הבדיקה.
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד דחה ב-5 באוגוסט 2025 בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד חברות קרסו מוטורס ומרחבים ניהול ותפעול ציי רכב בע"מ. הבקשה, שהוגשה על ידי איל עצמון, טענה כי החברות מציגות באופן שיטתי דוחות בדיקה חלקיים ומטעים ללקוחות הרוכשים רכבים משומשים, ובכך מסתירות פגמים וליקויים מהותיים בכלי הרכב.
במרכז הבקשה עמדה הטענה כי דוחות הבדיקה שקרסו מספקת ללקוחותיה אינם עומדים בדרישות "נוהל 127" של משרד התחבורה. לטענת המבקש, החברה מסתפקת בהצגת טופס סיכום בן עמוד אחד, ללא פירוט מלא של תוצאות הבדיקה ("פלטים"), ללא חתימות כנדרש, ובאופן שמסתיר ליקויים שהנוהל מחייב את רישומם. התנהלות זו, נטען, מהווה מצג שווא, הטעיה צרכנית, הפרת חובות גילוי ועילות נוספות. סכום הנזק לקבוצה הוערך על ידי המבקש בכ-76 מיליון שקלים.
מנגד, חברת קרסו טענה כי יש לדחות את הבקשה על הסף. החברה הדגישה כי הדין כלל אינו מחייב אותה לספק דוח בדיקה, וכי היא עושה זאת מרצונה הטוב ובמטרה לנהוג בשקיפות. לטענתה, הדוחות נערכים על ידי מכוני בדיקה חיצוניים, בעיקר רשת "קומפיוטסט", והם נמסרים ללקוח "כפי שהם" (as is), בדיוק כפי שהתקבלו אצל החברה. קרסו טענה כי נוהל 127 מופנה למכוני הבדיקה ולא לסוחרי הרכב, ולכן כל טענה בנוגע לתוכן הדוחות או לצורתם צריכה להיות מופנית כלפי מכון הבדיקה עצמו. עוד צוין כי החברה מעודדת לקוחות לבצע בדיקה עצמאית לרכב טרם הרכישה.
בפסק הדין, קיבל השופט אבי פורג את עיקר טענות ההגנה. השופט קבע כי טענותיו של המבקש בדבר קונספירציה ותרמית, לפיהן קרסו וקומפיוטסט פועלות במשותף להונות לקוחות, הן "טענות חמורות שלא הוכחו גם לא ברמה הלכאורית". השופט ציין כי המבקש לא הגיש חוות דעת מומחה שתתמוך בטענותיו המקצועיות לגבי הליקויים ברכב שביקש לרכוש.
השופט פורג מצא את עדותו של ישראל מאיה, מנהל מערך הטרייד-אין בקרסו, כמהימנה, והשתכנע כי לחברה יש אינטרס כלכלי ותדמיתי למסור רכבים תקינים, בין היתר משום שהיא מעניקה אחריות על רוב הרכבים. עוד קבע השופט כי תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת לבירור מחלוקת מסוג זה, שכן היא הייתה מחייבת בירור פרטני ומעמיק עבור כל רכב וכל לקוח.
בסופו של דבר, הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נדחתה, וכך גם תביעתו האישית של המבקש. המבקש חויב בתשלום שכר טרחת עורכי דין למשיבות בסך 30,000 שקלים.
ת"צ 27548-07-20
