פסק דין תקדימי: ביהמ"ש דחה תביעה ייצוגית נגד מונסנטו ובאייר בשל מימון ע"י קרן פרטית
השופטת יסכה רוטנברג קבעה כי חוק התובענות הייצוגיות אינו מתיר מימון של הליך על ידי חברה פרטית הפועלת למטרות רווח, וכי שתיקת החוק בנושא מהווה "הסדר שלילי" האוסר על כך. ההחלטה התקבלה בתביעה שייחסה לקוטל העשבים "ראונדאפ" סיכון מוגבר לחלות בסרטן.
בפסק דין תקדימי ובעל השלכות רוחב משמעותיות על שוק התובענות הייצוגיות בישראל, הורתה שופטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, יסכה רוטנברג, על סילוקה על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד ענקיות הכימיקלים Monsanto, Bayer וחברת אדמה אגן בע"מ. הסיבה לסילוק, שנקבע בפסק הדין מיום 7 באוגוסט 2025, אינה נוגעת לסיכויי התביעה עצמה, אלא למודל המימון שלה: התביעה מומנה על ידי חברה פרטית למטרות רווח, "פירסט ליברה ישראל בע"מ".
במרכז בקשת האישור, שהוגשה על ידי עפר פירט, עמדו טענות חמורות בדבר קוטל העשבים הפופולרי "ראונדאפ". לטענת המבקש, המוצר מגדיל באופן משמעותי את הסיכון של הנחשפים אליו לחלות במחלת הסרטן. החברות הנתבעות הגישו בקשה לסילוק על הסף בטענה כי עצם מימון ההליך על ידי גוף מסחרי חיצוני נוגד את הדין הקיים.
השופטת רוטנברג קיבלה את טענת הנתבעות וקבעה כי מודל המימון שהוצג בפניה חורג מהמתווה שקבע המחוקק בחוק תובענות ייצוגיות. בפסק הדין המנומק, היא הסבירה כי החוק מכיר בשני "שחקנים" מרכזיים המובילים את ההליך מטעם התובעים: התובע הייצוגי ובא כוחו. לעומת זאת, במקרה זה הופיע "שחקן" שלישי ומהותי – הגורם המממן – שקיומו ומעורבותו אינם מוסדרים בחוק.
השאלה המרכזית שנידונה הייתה כיצד לפרש את שתיקת החוק בנוגע לאפשרות של מימון מסחרי. המבקש טען כי מדובר בחסר חקיקתי (לאקונה) שיש להשלימו, וכי מימון כזה חיוני לניהול תביעות מורכבות ויקרות. מנגד, קבעה השופטת כי אין מדובר בלאקונה, אלא ב"הסדר שלילי" – כלומר, שתיקה מכוונת של המחוקק שמשמעותה היא איסור על המודל הזה. היא ציינה כי המחוקק הסדיר בעצמו מנגנוני מימון ציבוריים, כמו הקרן למימון תובענות ייצוגיות, ומכך ניתן ללמוד על כוונתו לשלול אפיקי מימון אחרים שלא הוסדרו.
השופטת הצביעה על קשיים נוספים במקרה הספציפי, ובראשם העובדה שהמבקש, מר פירט, מכהן במקביל כיושב ראש החברה המממנת, "פירסט ליברה". מצב זה, לדבריה, יוצר חשש מובנה לניגוד עניינים בין טובתם של חברי הקבוצה המיוצגת לבין האינטרסים הכלכליים של חברת המימון, השואפת להשיא את רווחיה.
ההחלטה מהווה מכה לגופים מסחריים העוסקים במימון תביעות, פרקטיקה שהפכה נפוצה בשנים האחרונות. פסק הדין מדגיש כי כל שינוי במצב הקיים וכל הכרה במודלים של מימון פרטי-מסחרי להליכים ייצוגיים צריכים להיעשות על ידי המחוקק הראשי בחקיקה מפורשת, ולא דרך "חקיקה שיפוטית" של בית המשפט.
למרות דחיית התביעה, השופטת נמנעה מהטלת הוצאות משפט על המבקש, וזאת בשל העובדה שמדובר בסוגיה עקרונית שטרם הוכרעה בפסיקה עד כה.
ת"צ 28974-10-20
