ביהמ"ש דחה תביעה ייצוגית נגד קשת ו-וואלה: "האחריות על שלום הילדים חלה בראש ובראשונה על ההורים"
השופט שמואל בורנשטין קבע כי מיקום פרסומת באתר המיועד לקטינים אינו הופך אותה אוטומטית ל"פרסומת המכוונת לקטינים", הטיל ספק בקיומו של נזק למבקשים וחייב אותם בהוצאות של 80,000 שקלים.
בית המשפט המחוזי מרכז דחה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד חברות התקשורת שידורי קשת, וואלה!, פרוגי וישראל-נשיונל ניוז (ערוץ 7). בפסק דין שניתן ב-22 ביוני 2025, קבע השופט שמואל בורנשטין כי אין מקום לאשר את התביעה, שעסקה בטענה להצגת פרסומות למבוגרים בעמודים ובאתרים המיועדים לילדים ובני נוער. השופט הדגיש את אחריות ההורים בפיקוח על גלישת ילדיהם באינטרנט וקבע כי לא הוכח נזק ממשי שנגרם לקטינים.
התובעים, שני קטינים טענו כי חברות התקשורת הפרו את חוק הגנת הצרכן בכך שחשפו ילדים לפרסומות אסורות, לרבות תכנים המעודדים צריכת אלכוהול, הימורים, הלוואות, טיפולים רפואיים ופרסומות בעלות אופי מיני. לטענתם, עצם מיקום הפרסומת באזור המיועד לקטינים הופך אותה לאסורה, ללא קשר לתוכנה. עמדתם נתמכה על ידי הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן, שקבעה כי האחריות לוודא שהפרסומים עומדים בהוראות החוק מוטלת על בעלי האתרים.
מנגד, חברות התקשורת טענו כי הפרסומות כלל לא "כוונו לקטינים". הן הסבירו כי רוב הפרסומות הן "פרוגרמטיות" – כלומר, מותאמות אוטומטית למשתמש על בסיס הרגלי הגלישה שלו. לכן, האחריות רובצת על הורי הקטינים, שכן הפרסומות משקפות את תחומי העניין של המשתמשים הבוגרים באותו מכשיר. עוד נטען כי אין להן יכולת מעשית לסנן ולנטר את אלפי הפרסומות המוצגות בכל רגע נתון, וכי הטלת אחריות כזו תפגע כלכלית ביכולתן להציע תוכן בחינם.
השופט בורנשטין קיבל את עיקר טענות חברות התקשורת ודחה את הבקשה. הוא קבע כי לא ניתן להסתפק במיקום הפרסום בלבד כדי לקבוע אם הוא "מכוון לקטינים", אלא יש לבחון גם את תוכנו, לשונו וצורתו. לדבריו, הפרסומות המדוברות עסקו בנושאים כמו הימורים, אלכוהול והלוואות, אשר מטבעם אינם מיועדים או מפתים קטינים.
בפסק הדין הודגשה אחריותם של ההורים. השופט ציטט פסיקה קודמת וקבע: "האחריות לשלומם של ילדים קטנים חייבת לחול בראש ובראשונה על ההורים". הוא ציין כי מעדות אמם של התובעים עלה כי לא התקינה אמצעי סינון תכנים במכשירי ילדיה ואף רשמה את בתה לפייסבוק בגיל 6, בניגוד לתקנון הרשת. התנהלות זו, לדבריו, אינה עולה בקנה אחד עם החששות שהציגה בבית המשפט.
בנוסף, השופט קבע כי התובעים לא הוכיחו קיומה של עילה אישית או נזק כלשהו, ולו ברמה הלכאורית. התברר כי אמם של הקטינים היא זו שגלשה באתרים כדי לאסוף ראיות, וספק אם ילדיה נחשפו כלל לפרסומות הבעייתיות.
בסיום פסק הדין, נדחתה הבקשה והתובעים חויבו לשלם לכל אחת מארבע החברות הנתבעות הוצאות משפט בסך 20,000 שקלים – סכום כולל של 80,000 שקלים.
ת"צ 40801-09-20
