תקנה חדשה, תביעה ישנה: בית המשפט חסם תביעה ייצוגית נגד ענקיות אלקטרוניקה
השופטת שרון גלר קבעה כי תיקון המאפשר המצאת תביעות לנתבעים בחו"ל אינו חל רטרואקטיבית על הליך שהחל בשנת 2015, ובכך עצרה למעשה תביעה בטענה לקיומו של קרטל בינלאומי בסוללות ליתיום
בית המשפט המחוזי מרכז דחה ערעור שהגיש שלומי טלמור, ובכך חסם למעשה את האפשרות להמשיך בניהול בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה לפני כעשור נגד שש מענקיות האלקטרוניקה הגדולות בעולם: סמסונג, LG, פנסוניק, סאניו, סוני וטושיבה. בפסק דין שניתן ב-8 ביולי 2025, קבעה השופטת שרון גלר כי תיקון משנת 2018 לתקנות סדר הדין האזרחי, אשר יצר עילה חדשה להמצאת כתבי תביעה לנתבעים מחוץ לישראל, אינו חל רטרואקטיבית על הליכים שנפתחו לפני כניסתו לתוקף.
ההליך החל עוד בשנת 2015, כאשר טלמור הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית בטענה לקיומו של קרטל בינלאומי לתיאום מחירים של סוללות ליתיום. לטענתו, הקרטל גרם נזקים לצרכנים בישראל שרכשו מוצרי חשמל עם סוללות אלו. אולם, במשך שנים ההליך לא התקדם, שכן המערער נתקל בקשיים משפטיים חוזרים ונשנים בביצוע "המצאה כדין" של כתבי התביעה לחברות הזרות, שלב הכרחי להחלת סמכותו של בית המשפט הישראלי עליהן.
בדצמבר 2018, תוקנו תקנות סדר הדין ואז נוספה תקנה 500(7א), שיצרה פתרון למקרים מסוג זה ואיפשרה המצאת תביעות לנתבעים זרים כאשר הנזק הנטען נגרם בישראל. בהתבסס על התיקון, קיבל המערער בשנת 2020 היתר המצאה חדש. בתגובה, החברות הזרות, שיוצגו בהליכים קודמים על ידי מספר משרדי עורכי דין ישראליים, הגישו בקשות לביטול ההיתר. טענתן המרכזית הייתה שהתקנה החדשה אינה יכולה לחול על תביעה שהוגשה בשנת 2015, שלוש שנים לפני שהתקנה בכלל נולדה.
רשם בית המשפט קיבל את עמדת החברות וביטל את ההיתר, ועל החלטה זו הוגש הערעור הנוכחי. השופטת גלר, בהחלטתה לדחות את הערעור, אימצה את עמדת הרשם וביססה את פסק דינה על מספר אדנים. ראשית, היא הסתמכה על קביעה מפורשת של בית המשפט העליון בפרשה אחרת (עניין סיליס), שם נקבע כי התקנה תחול באופן פרוספקטיבי בלבד, כלומר רק על תביעות שיוגשו לאחר כניסתה לתוקף.
שנית, השופטת קבעה כי תקנות הנוגעות להחלת סמכותו של בית משפט על נתבע זר אינן עניין פרוצדורלי-טכני גרידא, אלא הן בעלות אופי מהותי. הכלל המשפטי קובע ששינויים מהותיים בדין אינם חלים למפרע. "אין לראות בתקנה 500(7א), המרחיבה מאד את תחום מרותו של בית המשפט הישראלי, ככזו הקובעת שינוי דין פרוצדורלי בלבד", כתבה השופטת בפסק הדין.
השופטת התייחסה גם לשיהוי הרב בניהול ההליך, וציינה כי "אפשרות הותרתם בתוקף של הליכים כה וותיקים… הינה בעלת מחיר ציבורי לא מבוטל". היא הכירה בכך שהתוצאה יוצרת מעין "דור מדבר" של תביעות שהוגשו לפני 2018 ונותרו ללא מענה, אך קבעה כי אין בכך הצדקה לפרשנות משפטית מרחיבה החורגת מכללי הזהירות הנדרשים.
הערעור נדחה ללא צו להוצאות, שכן החברות הזרות כלל לא נדרשו להגיש תשובה לערעור.
ע"ר 63008-03-25
