אחרי 25 שנה: ביהמ"ש אכף הסכם לרכישת דירה בנתניה והורה על שיערוך יתרת התמורה
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד קיבל תביעה לאכיפת זיכרון דברים משנת 2000, במסגרתה שולמה רק כמחצית מהתמורה. נקבע כי יורשות המוכר, תושבות גרמניה, פעלו בחוסר תום לב וסיכלו את השלמת העסקה. יתרת התשלום, כ-371 אלף שקלים, תשולם בתוספת הצמדה וריבית, אך יקוזזו ממנה דמי שכירות ששולמו לאורך השנים.
בפסק דין תקדימי שניתן ב-23 ביוני 2025, קיבל שופט בית המשפט המחוזי מרכז, מיכאל תמיר, תביעה לאכיפת זיכרון דברים למכירת דירה בנתניה שנחתם לפני כמעט 25 שנה. בית המשפט קבע כי זיכרון הדברים תקף ומחייב את יורשותיו של המוכר המנוח, והורה על השלמת העסקה בתנאים שמותאמים לחלוף הזמן.
הפרשה החלה בשנת 2000, כאשר רחל ויהודה גולני ז"ל חתמו על זיכרון דברים לרכישת דירה ברחוב ז'בוטינסקי בנתניה מיצחק פולץ ז"ל, שהיה הבעלים. העסקה בוצעה באמצעות בן דודו של פולץ, מנחם גורן ז"ל, שהחזיק בייפוי כוח נוטריוני למכור את הנכס. תמורת הדירה נקבע סך של 821,000 שקלים, ומתוכם שילמו בני הזוג גולני במעמד החתימה 450,000 שקלים במזומן לגורן.
יתרת התמורה, בסך 371,000 שקלים, הייתה אמורה להיות משולמת בתוך 60 יום באמצעות משכנתה. אולם, השלמת העסקה נתקלה בקשיים. הבנק דרש את נוכחותו של המוכר, יצחק פולץ, שהיה תושב חוץ, לצורך חתימה על מסמכי המשכנתה. זמן קצר לאחר חתימת זיכרון הדברים, באוגוסט 2000, הלך פולץ לעולמו, ועזבונו הועבר לאשתו ובתו, תושבות גרמניה.
לטענת התובעת, רחל גולני היורשות וגורן הסתירו את דבר מותו של פולץ והתחמקו מהשלמת העסקה. לאחר פטירתו של גורן בשנת 2003, הקשר עם היורשות נותק כמעט לחלוטין. במשך שנים, משפחת גולני המשיכה להתגורר בדירה, ובשלב מסוים אף הפסיקה לשלם דמי שכירות, מתוך הבנה שהדירה בבעלותה.
מנגד, הנתבעות טענו כי עסקת המכר מעולם לא הושלמה כיוון שהתמורה המלאה לא שולמה, וכי משפחת גולני לא פעלה במשך כ-20 שנה למימוש זכויותיה הנטענות. הן טענו כי התביעה הוגשה רק לאחר שהן עצמן פתחו בהליכים לפינוי התובעת מהדירה בשנת 2019.
השופט תמיר קיבל את גרסת התובעת וקבע כי זיכרון הדברים מהווה הסכם מחייב. הוא מתח ביקורת על התנהלות הנתבעות וקבע כי הן נושאות באחריות משמעותית לכך שהעסקה לא הושלמה. בפסק הדין נקבע כי "שני הצדדים נושאים באחריות לכך שעסקת המכר לא קוימה במשך שנים רבות".
בשל חלוף הזמן הרב, הורה בית המשפט על פתרון יצירתי לאכיפת ההסכם. נקבע כי יתרת התמורה בסך 371,000 שקלים תשולם כשהיא משוערכת ונושאת הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מהמועד שבו הייתה אמורה להיות משולמת בספטמבר 2000 ועד למועד התשלום בפועל. עם זאת, מתוך הסכום המשוערך יקוזזו דמי השכירות החודשיים ששילמה התובעת לנתבעות מאז שנת 2020, בעקבות החלטה בהליך קודם.
בנוסף, מינה בית המשפט את בא כוחה של התובעת, ככונס נכסים להשלמת העסקה, כולל הדיווח לרשויות המס ורישום הזכויות בדירה על שם התובעת ויורשי בעלה המנוח.
ת"א 6580-09-20
