בגלל "הסכם השקעה" מזויף: איש עסקים ישיב כ-3.4 מיליון שקלים שהתקבלו במרמה
בית המשפט המחוזי קבע כי הנתבע, עמירם צופי, הציג מצגי שווא והסתמך על מסמך שחתימות התובע עליו "נחזות להיות מזויפות" * השופט גיא שני מתח ביקורת חריפה על מהימנותו של הנתבע: "הסתבך בגרסה מחוררת, בלתי-עקבית ומרובת סתירות" * התביעה נגד רעייתו, מיכל צופי וייס, נדחתה
בפסק דין חריף שניתן לאחרונה, קיבל בית המשפט המחוזי מרכז תביעה שהגיש עולה חדש וחייב את איש העסקים עמירם צופי להשיב לו סכום של 3,389,831 שקלים. השופט גיא שני קבע כי הכספים ניתנו כהלוואה, ולא כהשקעה כפי שטען הנתבע, תוך שהוא מבקר בחריפות את מהימנותו של הנתבע ואת הסתמכותו על "הסכם השקעה" שנקבע כי הוא מזויף.
הפרשה החלה בשנת 2019, כאשר התובע העביר לצופי סכומי כסף גדולים, בשורה של פעימות, לטובת מימון פעילות עסקית של חברת "טכנו ביוטי בע"מ" שעסקה בייבוא מכשירים קוסמטיים. בעוד התובע טען כי מדובר בהלוואה שאמורה הייתה להיות מוחזרת בתוספת 50% מהרווחים, טענו הנתבעים כי התובע הפך לשותף בחברה וכי הכספים היוו השקעה.
במרכז קו ההגנה של צופי עמד "הסכם השקעה" שלכאורה נחתם בין הצדדים ב-1 בנובמבר 2019. אלא שהתובע טען באופן עקבי כי מעולם לא חתם על מסמך כזה וכי חתימתו זויפה. טענתו גובתה בחוות דעת של גרפולוג מומחה, מרדכי שרם, שהגיע למסקנה בסבירות של 90% עד 100% כי החתימות אינן של התובע. הנתבעים, מנגד, לא הגישו חוות דעת נגדית.
בפסק הדין, שניתן ב-3 במאי 2025, פירט השופט שני שורה ארוכה של כשלים וסתירות בגרסתו של צופי בנוגע להסכם. הוא ציין כי גרסתו של הנתבע הייתה "מעורפלת ובלתי עקבית" , וכי היא "קרסה" במהלך העדות בבית המשפט. השופט הדגיש כי הנתבע שינה את גרסאותיו לגבי נסיבות עריכת ההסכם, ואף טען תחילה שהתובע הוא שיזם את הכנתו אצל עו"ד גלעד ליפקר דגן – טענה שהופרכה לחלוטין כאשר אותו עורך דין העיד כי מי שפנה אליו וביקש את הכנת הטיוטה היה הנתבע עצמו, כשלושה שבועות לאחר התאריך הנקוב בהסכם.
"אין מנוס מלקבוע, ברמת ההוכחה הנדרשת, כי הנתבע מסר עדות שאינה אמת בעניין מהותי, וכי הוא ביקש להסתמך… על מסמך בעייתי ביותר, שחתימות התובע עליו נחזות להיות מזויפות", כתב השופט. עוד קבע השופט כי הנתבע לא נתן מענה לטענות התובע על כך שהוצגו לו מצגי שווא לגבי מצבה הכלכלי של החברה, וכי חלק ניכר מהכספים שהועברו שימשו לצרכיהם האישיים של הנתבעים ולא לייעוד העסקי המוסכם.
לצד קבלת התביעה נגד עמירם צופי, דחה בית המשפט את התביעה נגד רעייתו, מיכל צופי וייס. השופט קבע כי אף שהייתה רשומה כבעלת המניות והדירקטורית בחברה, לא הוכחה מעורבותה במעשי המרמה או התחייבות אישית שלה כלפי התובע.
בסופו של דבר, חויב צופי להשיב לתובע את סכום הקרן, בתוספת הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ובניכוי סכום שנפסק בהליך קודם בין הצדדים. כמו כן, חויב הנתבע לשאת בהוצאות התובע ובשכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ש"ח.
ת"א 39831-01-22
