ביהמ"ש דחה את בקשת היזמית: תפצה יחד עם חברת הבת דיירים במאות אלפי שקלים
השופטת בלהה טולקובסקי קבעה כי אין עילה לבטל פסק בוררות שחייב שתי חברות – חברת אם וחברה שהוקמה ייעודית לפרויקט – באחריות משותפת לפיצוי דיירים בפרויקט תמ"א 38 בפתח תקווה. היזמיות טענו כי חברת האם העבירה את כל התחייבויותיה לחברת הבת, אך בית המשפט קבע כי טענותיהן הן "ערעוריות" ואינן מהוות עילה להתערבות בפסיקת הבורר.
בפסק דין שניתן ב-22 באפריל 2025, דחה בית המשפט המחוזי מרכז בקשה של שתי חברות יזמיות לבטל פסק בוררות שחייב אותן, ביחד ולחוד, לפצות דיירים בבניין בפתח תקווה בסכום של 290,000 ש"ח בגין איחור במסירת דירותיהם בפרויקט תמ"א 38. השופטת וסגנית הנשיאה, בלהה טולקובסקי, אישרה את פסק הבוררות ונתנה לו תוקף של פסק דין.
תחילת הפרשה בשנת 2011, אז התקשרה חברת "גולד בילדינג תמ"א 38 בע"מ" (המבקשת 1) עם דיירי בניין ברחוב הנשיאים בפתח תקווה לביצוע פרויקט חיזוק ותוספות בנייה (תמ"א 38/1). בהתאם להסכם, הוקמה חברה ייעודית לצורך הפרויקט, "גולד בילדינג תמ"א 38 (הנשיאים 55) ייזום ובנייה בע"מ" (המבקשת 2), שאליה הועברו כלל הזכויות וההתחייבויות לביצוע הפרויקט.
לאחר סיום הפרויקט, התגלעו מחלוקות בין הצדדים, והם פנו להליך בוררות בפני עו"ד גלעד ברמן. הדיירים תבעו פיצוי כספי על איחור במסירת הדירות וכן דרשו להצמיד לבעלותם שישה מחסנים שנבנו. החברות היזמיות טענו מנגד כי אין עילה לתבוע את חברת האם (המבקשת 1), שכן כל התחייבויותיה הועברו לחברה הייעודית (המבקשת 2) שביצעה את הפרויקט בפועל.
בפסק הבוררות, שניתן בדצמבר 2024, קבע הבורר כי למרות קיומן של שתי ישויות משפטיות נפרדות, אין בכך כדי לפטור את חברת האם מאחריותה כלפי הדיירים. הוא קבע כי שתי החברות חבות כלפי הדיירים "יחד ולחוד" וחייב אותן בתשלום פיצוי בסך 290,000 ש"ח (לאחר קיזוז). עוד קבע כי 5 מחסנים יועברו לבעלותם הבלעדית של הדיירים.
החברות היזמיות פנו לבית המשפט בבקשה לבטל את פסק הבוררות. הן טענו כי קביעתו של הבורר, המחייבת את שתי החברות יחדיו, מהווה טעות משפטית יסודית הסותרת את הדין המהותי, בין היתר את חוק המחאת חיובים, ונוגדת את תקנת הציבור. לטענתן, לקביעה זו השפעה רחבה על שוק עסקאות התמ"א, שבו נהוג להקים חברות ייעודיות לכל פרויקט.
השופטת טולקובסקי דחתה את כל טענות החברות וקבעה כי בית המשפט אינו משמש כערכאת ערעור על פסיקות בוררים. היא ציינה כי טענות היזמיות הן "טענות ערעוריות" המכוונות נגד קביעותיו של הבורר, ואין בהן כדי להקים עילה לביטול הפסק. עוד קבעה השופטת כי עילת הביטול בגין פגיעה ב"תקנת הציבור" שמורה למקרים חריגים ונדירים בלבד, והסכסוך הכספי-מסחרי הנדון אינו נמנה עליהם. בפסק הדין הודגש כי גם אם בורר טעה ביישום הדין, אין זו עילה אוטומטית לביטול פסק הבוררות.
לאור דחיית הבקשה לביטול, אישר בית המשפט את פסק הבוררות במלואו וחייב את החברות היזמיות לשאת בהוצאות הדיירים בסך 20,000 ש"ח.
ת"א 48945-02-25
