בית המשפט העליון קבע: חוסכים יכולים לתבוע בנקים זרים על נזקי "מניפולציית הליבור"
בפסק דין תקדימי, דחה בית המשפט העליון את ערעורם של מספר בנקים בינלאומיים וקבע כי עומדת לצרכנים ישראליים עילת תביעה ייצוגית בגין נזקים עקיפים שנגרמו להם מקרטל בינלאומי. עם זאת, הודגשה העדיפות לכך שתביעות מסוג זה יוגשו על ידי הגופים המוסדיים שנפגעו ישירות.
בית המשפט העליון, בפסק דין שניתן ב-30 בינואר 2025, הכריע בסוגיה עקרונית שעמדה במרכזה של "מניפולציית הליבור" – פרשה חובקת עולם שבמסגרתה תיאמו בנקים בינלאומיים את שיעור הריבית הבין-בנקאית (LIBOR) כדי להגדיל את רווחיהם. השופט חאלד כבוב, בהסכמה חלקית של השופט דוד מינץ ומ"מ הנשיא (בדימ') עוזי פוגלמן, קבע כי קיימת יריבות בין חוסכים ישראליים לבין הבנקים הזרים, וכי ניתן להגיש נגדם תובענה ייצוגית בגין הנזקים העקיפים שנגרמו להם.
הפרשה החלה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד מספר בנקים זרים, ביניהם UBS, ברקליס ודויטשה בנק. התובעים היו עמותת "הצלחה" בשם הגופים המוסדיים בישראל, וזוג חוסכים פרטיים, אבידור וזוהרת זיו, בשם כלל החוסכים שכספם הושקע בנכסים פיננסיים שערכם נגזר מריבית הליבור. הטענה המרכזית הייתה כי המניפולציה בריבית הליבור גרמה נזק ישיר לגופים המוסדיים, וכי נזק זה "גולגל" בעקיפין אל החוסכים.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה על הסף, בקובעו כי אין יריבות בין החוסכים לבנקים הזרים, מכיוון שאין ביניהם קשר חוזי ישיר. עוד נקבע כי עמותת "הצלחה" אינה רשאית לייצג את הגופים המוסדיים, שכן לא הוכיחה "קושי" של אותם גופים להגיש את התביעה בעצמם.
כעת, בית המשפט העליון הפך חלק מהחלטה זו. השופט חאלד כבוב, שכתב את פסק הדין המרכזי, קבע כי יש להכיר באופן עקרוני בעילת תביעה של "ניזוק עקיף" בדיני התחרות. הוא נימק כי שלילת זכות התביעה מהחוסכים, שהם לעיתים הנפגעים העיקריים, עלולה לרוקן מתוכן את דיני התחרות ולהוביל לתת-אכיפה, במיוחד כשמדובר בקרטלים בינלאומיים.
עם זאת, השופט כבוב הדגיש כי יש לתת עדיפות ברורה להגשת תביעות מסוג זה על ידי הגופים המוסדיים, שהם הניזוקים הישירים ובידיהם המידע והמשאבים לנהל הליך מורכב כזה. לפיכך, נקבע כי על תובע ייצוגי המבקש לתבוע כ"ניזוק עקיף" לפנות תחילה לגוף המוסדי הרלוונטי בדרישה שימצה את זכויותיו. רק במקרים חריגים, ובהינתן סירוב בלתי סביר של הגוף המוסדי, ניתן יהיה לאשר תביעה ישירה של החוסכים. במקרה זה, נקבע כי המערערים לא המתינו די זמן לתשובת הגופים המוסדיים, ולכן נדחה ערעורם בנקודה זו.
באשר לעמותת "הצלחה", אישר בית המשפט את קביעת המחוזי כי היא לא הוכיחה קיומו של "קושי" המונע מהגופים המוסדיים להגיש את התביעה בעצמם, ולכן אינה יכולה לשמש כתובעת ייצוגית מטעמם.
השופט דוד מינץ הסכים עם התוצאה, אך סבר כי השאלה המרכזית אינה שאלת היריבות, אלא היכולת להוכיח נזק. לגישתו, המערערים לא הציגו תשתית ראייתית מספקת לכך שנגרם להם נזק כלשהו מהמניפולציה.
מ"מ הנשיא (בדימ') עוזי פוגלמן, בדעת מיעוט, סבר כי יש לקבל את ערעור החוסכים ולהחזיר את הדיון למחוזי, על מנת שיבחן את שאלת הנזק לגופה.
ע"א 7125/20
