העליון ביטל "בונוס מיוחד" של 4.5 מיליון ש"ח למפרק קרן קלע: "השגת פשרה היא חלק מתפקידו"
בפסק דין עקרוני, קיבל בית המשפט העליון את ערעורם של מחזיקי אגרות החוב וקבע כי אין מקום להעניק למפרק, עו"ד ארז חבר, תגמול מיוחד בנוסף לשכרו הגבוה, בגין הסדר פשרה שהשיג עם בנק מזרחי. השופט מינץ: "לא כל פעולה מוצלחת של בעל תפקיד מזכה אותו ב'פרס' נוסף"
בית המשפט העליון קיבל את ערעורם של מחזיקי אגרות החוב של קרן קלע שקרסה, וביטל החלטה קודמת של בית המשפט המחוזי שהעניקה למפרק החברה, עו"ד ארז חבר, "תגמול מיוחד" בסך 4.5 מיליון שקלים, בנוסף לשכר טרחתו הרגיל. בפסק הדין, שניתן ב-1 ביולי 2024, קבע הרכב השופטים דוד מינץ, יעל וילנר ואלכס שטיין, כי הגעה להסדר פשרה, מוצלח ככל שיהיה, היא חלק מתפקידו המובהק של מפרק, ואינה מצדיקה כשלעצמה בונוס חריג על חשבון כספי הנושים.
הפרשה עוסקת בהליכי הפירוק של חברת "קלע – הקרן לעידוד יזמות בע"מ". במסגרת תפקידו, ניהל המפרק, עו"ד חבר, הליך משפטי מורכב נגד בנק מזרחי, שהסתיים בהסדר פשרה שבמסגרתו שילם הבנק לקופת הפירוק כ-95 מיליון שקלים. בעקבות הישג זה, פנה עו"ד חבר לבית המשפט המחוזי וביקש שיפסוק לו "תגמול מיוחד" בגין "מאמץ יוצא דופן" שהביא ל"תועלת חריגה" לנושים.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ואישר את הבונוס, בקובעו כי המפרק פעל באופן מקצועי ונמרץ שהביא לתוצאה מיטבית. על החלטה זו ערערו קבוצה של 14 ממשקיעי הקרן (מחזיקי אגרות חוב), אשר טענו כי התגמול המיוחד אינו מוצדק ופוגע בהם. לטענתם, ניהול הליכים משפטיים והגעה לפשרות הם חלק אינהרנטי מתפקידו של מפרק, שעבורו הוא כבר זכאי לשכר טרחה גבוה (שכר מימוש של כ-9.5 מיליון שקלים במקרה זה). גם הכונס הרשמי, שבתחילה תמך בבונוס, שינה את עמדתו בהליך הערעור והתנגד לו.
השופט דוד מינץ, שכתב את פסק הדין המרכזי, קיבל את עמדת המערערים וביטל את הבונוס. הוא קבע כי שכרו של בעל תפקיד בהליכי חדלות פירעון אמור לשקף את כלל עבודתו, לרבות פעולות מורכבות ומוצלחות. "תגמול מיוחד", כך הובהר, שמור למקרים חריגים ויוצאי דופן בלבד, בהם בעל התפקיד פעל הרבה מעבר למצופה והשיג תוצאה שאחר לא היה משיג.
"לא כל פעולה מוצלחת של בעל תפקיד מזכה אותו ב'פרס' נוסף", כתב השופט מינץ, "אף אם אין חולק כי פעולותיו של המפרק היו מקצועיות והביאו תועלת רבה לנושים, אין מדובר בהישג כה יוצא דופן המצדיק פסיקת תגמול מיוחד". עוד צוין כי העובדה שהכונס הרשמי, האמון על האינטרס הציבורי, חזר בו מתמיכתו בבונוס, מחזקת את המסקנה כי אין לו מקום.
ע"א 5264/23
