העליון קבע: תשלום על "לידים" הוא השקעה בהון ולא הוצאה מוכרת
בפסק דין תקדימי בעל השלכות רוחב על שוק השיווק הפיננסי, קיבל בית המשפט העליון את עמדת רשות המיסים וקבע כי רכישת רשימות של לקוחות פוטנציאליים ("לידים") תיחשב כהשקעה בנכס הוני ולא כהוצאה שוטפת המותרת בניכוי. עם זאת, נקבע כי ניתן יהיה להפחית את עלות הרכישה על פני מספר שנים.
בית המשפט העליון, בפסק דין שניתן ב-25 באוקטובר 2024, הכריע בסוגיית מס מהותית וקבע כי תשלומים שמשלמות סוכנויות ביטוח ושיווק פיננסי עבור "לידים" – פרטי התקשרות של לקוחות פוטנציאליים – אינם מהווים הוצאה עסקית שוטפת, אלא רכישה של נכס הוני. בכך, דחה הרכב השופטים עופר גרוסקופף, יחיאל כשר ורות רונן את ערעורן של החברות "נטו משווקים פיננסים" ו"בן ישי שירותים פיננסים", ואימץ ברובה את עמדת פקיד שומה חיפה.
הפרשה החלה כאשר שתי החברות, העוסקות בשיווק פנסיוני, דרשו לנכות לצרכי מס תשלומים בסך מיליוני שקלים שהעבירו לחברות אחרות תמורת רשימות של לקוחות פוטנציאליים. החברות טענו כי מדובר בהוצאה שוטפת וחיונית לייצור הכנסה, בדומה להוצאות פרסום ושיווק. מנגד, פקיד שומה חיפה טען כי רשימות ה"לידים" מהוות נכס בלתי מוחשי היוצר "יתרון מתמיד" לעסק, ולכן התשלום עבורן הוא השקעה הונית, שאינה מותרת בניכוי באופן מיידי.
בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת רשות המיסים, והחברות ערערו לעליון. בפסק הדין המרכזי, שכתב השופט עופר גרוסקופף, נותחה לעומק מהותה של רכישת "לידים". השופט קבע כי המבחן המכריע הוא "מבחן היתרון המתמיד" – האם ההוצאה נועדה לייצר הכנסה בטווח הקצר בלבד, או שהיא יוצרת נכס שיניב פירות לאורך זמן.
במקרה זה, נקבע כי רשימות הלקוחות שנרכשו לא היו אוסף אקראי של פרטים, אלא מאגר מידע מובנה ואיכותי, שנועד לשמש את החברות להפקת הכנסות על פני תקופה ממושכת. "כאשר נרכשת רשימת לידים איכותית ומסווגת", נכתב בפסק הדין, "היא מהווה נכס בלתי מוחשי, אשר החברה רוכשת אותו מתוך כוונה לעשות בו שימוש חוזר ונשנה לשם הפקת רווחים". לפיכך, אושרה קביעת המחוזי כי מדובר בהוצאה הונית.
עם זאת, הערעור התקבל בחלקו בנקודה משמעותית. השופט גרוסקופף קבע כי מכיוון שלנכס מסוג "לידים" יש אורך חיים מוגבל (שכן עם הזמן הרשימות מתיישנות ומאבדות מערכן), יש לאפשר לחברות להכיר בעלות הרכישה כהוצאה דרך מנגנון של הפחתה (פחת) על פני אורך החיים הצפוי של הנכס. מכיוון שבית המשפט המחוזי לא קבע מהו אורך החיים של ה"לידים" במקרה זה, הוחזר התיק אליו על מנת שיכריע בסוגיה זו, שתקבע את שיעור ההפחתה השנתי שיוכר לחברות כהוצאה.
ע"א 5539/22
