תקדים בחקלאות: העליון הפך החלטה וחייב את "זרעים גדרה" והמדינה לפצות חקלאי שגידוליו נהרסו
בפסק דין דרמטי, קבעה השופטת רות רונן כי בניגוד לפסיקת המחוזי, סביר יותר שמקור הווירוס שהשמיד יבולי עגבניות היה בזרעים שיובאו לישראל. על חברת הזרעים, שלא ביצעה בדיקות נאותות, ועל משרד החקלאות, שכשל בפיקוח, הוטלה אחריות נזיקית.
בית המשפט העליון קיבל באופן חלקי את ערעורו של החקלאי תומר אפריאט, וקבע כי חברת "זרעים גדרה" ומשרד החקלאות יישאו באחריות לנזקים שנגרמו לו עקב התפרצות וירוס קטלני בגידולי העגבניות שלו. בפסק דין שניתן ב-14 באפריל 2024, הפכה השופטת רות רונן, בהסכמת השופטים אלכס שטיין ויצחק עמית, את פסיקתו של בית המשפט המחוזי, וחייבה את השתיים, ביחד ולחוד, בתשלום פיצויים בסך 438,455 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה.
תחילתה של הפרשה בשנת 2014, כאשר אפריאט, חקלאי ותיק מאזור חבל אשכול, רכש מ"זרעים גדרה" זרעי עגבניות מזנים שונים. זמן קצר לאחר השתילה, הופיעו בגידוליו וירוס חדש, שלא היה מוכר עד אז בעולם, אשר זוהה בהמשך כ-TBRFV. התפרצות הווירוס הובילה לנזקים כבדים ליבול, ובסופו של דבר להוצאת צו השמדה על ידי משרד החקלאות. אפריאט, באמצעות עורכי דינו אלישע כהן ויוסי תורג'מן, הגיש תביעה נגד "זרעים גדרה", בטענה כי סיפקה לו זרעים נגועים, ונגד משרד החקלאות, בטענה להתרשלות בפיקוח על ייבוא הזרעים ובהתנהלותו לאחר גילוי הווירוס.
בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה את התביעה, בקובעו כי אפריאט לא הצליח להוכיח ברמה הנדרשת כי מקור הווירוס הוא בזרעים. אולם, בית המשפט העליון סבר אחרת. השופטת רונן קבעה כי המקרה נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות בממצאים עובדתיים של ערכאה נמוכה יותר, וכי ניתוח מכלול הראיות מוביל למסקנה הפוכה.
בפסק הדין המפורט, ציינה השופטת רונן כי עמדתו של ד"ר אביב דומרובסקי ממכון וולקני, שחקר את המקרה בזמן אמת, הייתה כי "הזרעים הם מקור מדבק הכי ריאלי" להסברת התפשטות הווירוס בין יבשות. עוד הודגש כי "זרעים גדרה" לא הציגה כל מסמך המעיד שערכה בדיקות נאותות לזרעים טרם הגעתם ארצה , ואף נמנעה מלספק זרעים לבדיקה לאחר שהתגלתה הבעיה, מה שפעל לחובתה.
באשר לאחריות משרד החקלאות נקבע כי המשרד הפר את חובת הזהירות שלו. נמצא כי הבדיקה המדגמית שביצע המשרד עם כניסת הזרעים לארץ כללה 250 זרעים בלבד, בעוד שמסמך פנימי של המשרד עצמו דרש בדיקה של 750 זרעים לאיתור וירוסים ממשפחת ה-Tobamovirus. כמו כן, תעודות הבריאות שצורפו למשלוח לא עמדו בדרישות התקנות.
על בסיס קביעות אלו, הטיל בית המשפט אחריות על שני הגופים. עם זאת, נקבע כי מידת האשם של "זרעים גדרה", גבוהה יותר. "זרעים גדרה היא זו שייבאה את הזרעים ארצה – הזרעים היו תחת אחריותה, והיא שנשאה בנטל הראשוני לוודא את ניקיונם", כתבה השופטת רונן. לפיכך, האחריות חולקה כך ש"זרעים גדרה" תישא ב-70% מהנזק, ומשרד החקלאות ב-30% הנותרים.
יחד עם זאת, הערעור נדחה בחלקו השני, שנגע להתנהלות משרד החקלאות בהוצאת צו ההשמדה. בית המשפט קבע כי בהתחשב במידע שהיה קיים בזמן אמת, ההחלטות על הוצאת הצו וביטולו בהמשך לא היו רשלניות. השופט יצחק עמית, בדעת מיעוט חלקית, הסכים כי מקור הנזק הוא בזרעים, אך סבר כי היה מקום לפצות את אפריאט על מלוא נזקו, כולל הנזק מצו ההשמדה, שכן היה זה נזק צפוי.
ע"א 919/21
