ביהמ"ש העליון קבע: הנטל להוכיח כי ישראל היא המקום הראוי לדיון נותר על התובע גם לאחר רפורמת סדר הדין האזרחי
בפסק דין תקדימי הדן בפרשנות תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, דחה בית המשפט העליון את ערעורה של חברת הטקסטיל הישראלית "אופיס טקסטיל" וקבע כי תביעתה נגד ענקית המצעים האמריקאית "ברוקלינן" לא תתנהל בישראל. השופטים קבעו כי הרפורמה בתקנות לא שינתה את הכלל לפיו תובע המבקש לנהל הליך נגד נתבע זר, הוא שצריך לשכנע את בית המשפט כי ישראל היא "הפורום הנאות" לקיום המשפט.
פסק הדין, שניתן בבית המשפט העליון ביום 28.12.2023 על ידי הרכב השופטים יצחק עמית, אלכס שטיין ובראשות השופט חאלד כבוב, שם קץ למחלוקת משפטית ארוכה בין שתי החברות. הסכסוך נגע לתביעה כספית שהגישה חברת אופיס טקסטיל בע"מ, חברה ישראלית שעסקה בייצור מצעים, נגד חברת .Brooklinen Inc, הרשומה בדלאוור, ארה"ב, ומוכרת את מוצריה בחנויות בארצות הברית ובאינטרנט למדינות שונות.
הפרשה החלה עם הגשת תביעה על ידי אופיס טקסטיל ביולי 2022. לטענתה, מאז 2014 היא ייצרה עבור ברוקלינן מצעים שונים במפעלה בישראל, עד שבשנת 2021 הודיעה החברה האמריקאית, לטענתה בניגוד להסכמות, על הפסקה מוחלטת של רכישת מוצריה ללא התראה מוקדמת. כתוצאה מכך, טענה החברה הישראלית, נגרמו לה נזקים כספיים כבדים, בין היתר בשל ייצור מלאי מוצרים שיועד באופן ספציפי לברוקלינן.
מאחר שברוקלינן היא חברה זרה, הגישה אופיס טקסטיל בקשה לבית המשפט המחוזי לקבוע דרך להמצאת כתב התביעה מחוץ לתחומי ישראל. לאחר שהתביעה הומצאה לברוקלינן בארצות הברית, הגישה האחרונה בקשה לכפירה בסמכות בית המשפט הישראלי, בטענה המרכזית כי ישראל אינה "הפורום הנאות" לדון בתובענה.
בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בפני השופט י' שקד, קיבל את בקשתה של ברוקלינן. השופט שקד קבע כי אכן קיימת עילת תביעה לכאורה המצדיקה דיון, אך כאשר בחן את שאלת "הפורום הנאות" באמצעות "מבחן מירב הזיקות", הגיע למסקנה כי כפות המאזניים מאוזנות. מחד, ברוקלינן היא חברה אמריקאית, משרדיה בארה"ב, וההזמנות יצאו משם. מאידך, אופיס טקסטיל היא חברה ישראלית, המוצרים יוצרו, נארזו ונשלחו מישראל, ומנהלי ברוקלינן אף ביקרו במפעל בארץ.
לאור שוויון הזיקות, פנה בית המשפט המחוזי לבחון על מי מוטל נטל השכנוע. הוא קבע כי על פי הפסיקה הוותיקה, כאשר תובע מבקש להמציא תביעה לנתבע מחוץ למדינה, הנטל להוכיח כי ישראל היא הפורום הנאות מוטל על התובע. מכיוון שכפות המאזניים היו מעוינות, ואופיס טקסטיל לא הצליחה להטות את הכף, נקבע כי היא לא עמדה בנטל, והתביעה נמחקה.
בערעור שהגישה לבית המשפט העליון, טענה אופיס טקסטיל כי בית המשפט המחוזי שגה. טענתה המרכזית הייתה כי תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, שנכנסו לתוקף בשנת 2018 (תקסד"א), שינו את כללי הנטלים. לשיטתה, ביטול הצורך בקבלת "היתר המצאה" מראש והחלפתו בבקשה לקביעת "דרך המצאה", העביר את הנטל אל הנתבע להוכיח מדוע ישראל אינה הפורום הנאות. עוד טענה כי המחוזי שגה בניתוח הזיקות ולא נתן משקל מספק לעובדה שהמפעל, העובדים והנזק התרחשו כולם בישראל.
מנגד, ברוקלינן טענה כי יש לדחות את הערעור. לטענתה, תקנות סדר הדין החדשות לא שינו את מהות הדברים, והנטל נותר על כתפי התובע. היא סמכה את ידיה על קביעת המחוזי כי הזיקות מאוזנות, ולכן דין התביעה להימחק.
השופט כבוב, שכתב את פסק הדין המרכזי, ניתח לעומק את הרציונל העומד בבסיס כללי ההמצאה לחו"ל. הוא קבע כי למרות שהתקנות החדשות ביטלו את הצורך הפורמלי ב"היתר המצאה", הן לא שינו את העיקרון הבסיסי. בית המשפט עדיין מפעיל ביקורת שיפוטית ורשאי למנוע המצאה שאינה ראויה, וזאת מתוך זהירות הנדרשת מהטלת מרות שיפוטית ישראלית על נתבע זר, אשר עלולה לפגוע בריבונות של מדינה אחרת ובכללי הנימוס הבינלאומי.
השופט כבוב קבע כי "הרחבת אפשרויות ההמצאה מחוץ לתחום… מחזקת במידת-מה את ההבנה כי במקרה של המצאה מחוץ לתחום – ראוי שהנטל להוכחת נאותות הפורום, יוטל על התובע כמקודם".
לאחר שקבע כי הנטל נותר על כתפי אופיס טקסטיל, פנה בית המשפט העליון לבחון את יישום המבחנים לגופם. הוא אימץ את קביעת המחוזי כי מבחן "מירב הזיקות" אינו מוביל למסקנה חד-משמעית. הוא הסכים כי יש לייחס משקל מופחת לזיקות כמו שימוש במטבע דולרי או בשפה האנגלית, שהפכו למקובלות בסחר בינלאומי, אך קבע כי גם הפחתת משקלן אינה מטה את הכף לטובת הפורום הישראלי, אלא מותירה את המאזניים במצב מאוזן.
בית המשפט העליון אף דחה את הטענה כי ישנם "שיקולים ציבוריים" כבדי משקל המחייבים את ניהול הדיון בישראל. צוין כי חברה הפועלת בזירה הבינלאומית וחוששת מהתדיינויות משפטיות במדינות שונות, יכולה להגן על עצמה באמצעות הכללת סעיף של "תניית שיפוט" בהסכמיה.
בסופו של דבר, בהסכמת השופטים עמית ושטיין, הערעור נדחה. נקבע כי מכיוון שכפות המאזניים בנוגע לפורום הנאות נותרו מעוינות, והנטל להוכיח אחרת היה על אופיס טקסטיל, היא לא עמדה בו. התוצאה היא שתביעתה נמחקה, והיא חויבה בהוצאות בסך 15,000 ש"ח.
ע"א 2547/23
