בית המשפט העליון דחה את ערעור אוניפארם: תביעתה נגד יצרנית סרוקסט, גלקסו, נדחתה בשל התיישנות
חברת התרופות הגנריות טענה כי גלקסו הגישה בקשת פטנט מטעה כדי לחסום תחרות באופן מלאכותי. השופטת רות רונן קבעה כי עילת התביעה נולדה כבר בשנת 2001, ולכן התביעה, שהוגשה רק ב-2011, התיישנה.
בית המשפט העליון דחה ב-18 ביוני 2024, את ערעורה של חברת התרופות הגנריות "אוניפארם" נגד תאגיד התרופות הבינלאומי "גלקסו סמית'קליין" (Glaxo), יצרנית התרופה נוגדת הדיכאון "סרוקסט". בפסק הדין, שניתן על ידי השופטת רות רונן בהסכמת השופטים יצחק עמית ונעם סולברג, נקבע כי תביעתה של אוניפארם, בהיקף מוערך של מאות מיליוני שקלים, התיישנה ויש לדחותה על הסף.
ליבת הסכסוך המשפטי הממושך נעוצה בטענתה של אוניפארם כי גלקסו פעלה לחסום תחרות ולשמר את מעמדה המונופוליסטי בשוק התרופות לטיפול בדיכאון וחרדה, באמצעות הגשת בקשת פטנט "מטעה" בישראל בשנת 1996. לטענת אוניפארם, גלקסו הגישה בקשה לרישום פטנט על צורה גבישית (פולימורף) של החומר הפעיל בתרופה, המכונה "אנהידרט", תוך שהיא מסתירה מרשם הפטנטים את העובדה שאותו חומר כבר תואר על ידה בבקשת פטנט בריטית קודמת משנת 1985.
לטענת אוניפארם הגשת הבקשה המטעה ויצירת מצג שווא של הגנה פטנטית אפשרית, יצרו "מאזן אימה" שהרתיע אותה ואת יתר החברות הגנריות מכניסה לשוק עם גרסה מתחרה לסרוקסט. התנהלות זו, כך נטען, אפשרה לגלקסו להתעשר שלא כדין על חשבון המתחרות וציבור הצרכנים, שנאלצו לשלם מחיר גבוה עבור התרופה.
מנגד, גלקסו טענה כי בקשת הפטנט הייתה לגיטימית וכי אוניפארם הייתה מודעת לכל העובדות הנטענות כבר בשנת 2000. באותה שנה, אוניפארם הגישה התנגדות רשמית לבקשת הפטנט של גלקסו, ובמסגרתה העלתה בדיוק את אותן טענות בדבר קיומו של פרסום קודם בבקשה הבריטית. משכך, טענה גלקסו, תקופת ההתיישנות בת 7 השנים להגשת התביעה החלה לרוץ כבר אז, והתביעה שהוגשה לבסוף רק בשנת 2011, הוגשה באיחור ניכר.
השופטת רונן קיבלה את טענת ההתיישנות וקבעה כי כל העובדות המהותיות ששימשו בסיס לתביעתה של אוניפארם היו ידועות לה לכל המאוחר בשנת 2001. בפסק הדין נכתב כי התגבשות עילת התביעה לא הייתה תלויה בהחלטתו הסופית של רשם הפטנטים, אשר אכן קיבל את התנגדותה של אוניפארם בשנת 2009. "השאלה אם בקשת הפטנט שהגישו המשיבות הייתה בקשה שהתבססה על מידע חסר ומטעה אם לאו, היא שאלה משפטית", כתבה השופטת רונן, "ככזו, היא אינה תלויה בהחלטת הרשם או בשאלה האם הוא אכן הוטעה בפועל".
בית המשפט דחה גם את טענת אוניפארם לפיה לא היה לה "כוח תביעה" ממשי לפני החלטת הרשם, מחשש שבית המשפט היה מעכב את הדיון. השופטת רונן קבעה כי אין די בחשש כזה כדי להשעות את מרוץ ההתיישנות, וכי לא הייתה מניעה משפטית אמיתית להגשת התביעה במקביל להליך ההתנגדות.
עוד נדחתה הטענה כי מדובר ב"עוולה נמשכת" שהתחדשה מדי יום עד להחלטת הרשם. נקבע כי הגשת בקשת הפטנט המטעה היא פעולה נקודתית, ואף אם השלכותיה נמשכו, אין בכך כדי להפוך אותה למעשה מתמשך לצורך דיני ההתיישנות.
בסופו של דבר, הערעור נדחה, ובית המשפט העליון הותיר על כנו את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. אוניפארם חויבה לשאת בהוצאות המשפט של גלקסו בסך של 40,000 שקלים.
ע"א 5474/18
