העליון אישר: שכר טרחה של 3.3 מיליון ש"ח לעורכי הדין בתביעה הייצוגית נגד קלאב הוטל
בפסק דין שניתן לאחר סאגה משפטית של יותר מ-20 שנה, קבע השופט עופר גרוסקופף כי יש לאשר את הסכמת הצדדים על הגדלת שכר הטרחה, מכיוון שהושגה רק לאחר אישורו הסופי של הסדר הפשרה • בכך, פחת החשש לניגוד עניינים בין טובת עורכי הדין לטובת חברי הקבוצה אותה ייצגו
בית המשפט העליון קיבל (01 באוקטובר 2024) ערעור מוסכם, והורה להגדיל את שכר הטרחה וההוצאות של עורכי הדין שייצגו קבוצת חברים בתביעה ייצוגית נגד רשת קלאב הוטל, לסכום כולל של 3.3 מיליון שקלים בתוספת מע"מ. פסק הדין, שנכתב על ידי השופט עופר גרוסקופף ובהסכמת השופטים יחיאל כשר ורות רונן, שם סוף לסכסוך משפטי מורכב וארוך שנים, שעסק בשיטת חישוב דמי האחזקה השנתיים של בעלי יחידות הנופש ברשת.
הפרשה החלה לפני למעלה משני עשורים, עם הגשת מספר בקשות לאישור תובענה כייצוגית נגד קלאב הוטל, החל משנת 2001. לב הסכסוך היה טענת חברי הקבוצה כי הרשת גובה מהם דמי אחזקה שנתיים שלא כדין. לאחר שנים ארוכות של דיונים, דחיית ארבעה הסדרי פשרה קודמים, מינוי בודק חיצוני, ובחינה מעמיקה, אושר לבסוף הסדר פשרה שתוקן ואושרר סופית על ידי בית המשפט העליון ביולי 2022. ההסדר קבע שיטת חישוב חדשה לדמי האחזקה, הן לעבר והן לעתיד. במסגרת ההסדר, קלאב הוטל ויתרה על חובות נטענים של חברים "לא פעילים" ומחלה על תשלומי חסר בסך כולל של מאות מיליוני שקלים , בעוד ההשבה הכספית בפועל לחברי הקבוצה הייתה סמלית ועמדה על פחות מ-4,000 ש"ח בסך הכל.
לאחר אישור הפשרה, פנה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לקבוע את גמול התובעים המייצגים ואת שכר טרחת עורכי דינם. באוגוסט 2023, קבעה סגנית הנשיא, השופטת רחל ברקאי, כי עורכי הדין יקבלו שכר טרחה בסך מיליון שקלים בלבד. בעקבות החלטה זו, הגיעו עורכי הדין המייצגים – ממשרדי עמית פולק מטלון ושות' וקסטנבאום גולדנברג, להסכמה מאוחרת עם קלאב הוטל, על הגדלת שכר הטרחה וההוצאות לסכום המוסכם של 3.3 מיליון שקלים, והגישו ערעור מוסכם לעליון.
היועצת המשפטית לממשלה התנגדה בחריפות לערעור. לטענתה, יש לתת משקל מופחת להסכמות הצדדים על שכר טרחה בתביעות ייצוגיות, וכי התועלת המוגבלת שהפיק ההסדר לחברי הקבוצה אינה מצדיקה סכום כה גבוה. עוד טענה היועמ"שית, כי יש להעביר את ההפרש, בסך 2.3 מיליון שקלים, לטובת הגדלת הפיצוי לחברי הקבוצה.
השופט גרוסקופף דחה את עמדת היועמ"שית וקיבל את הערעור. הוא הדגיש כי בניגוד להליכים אזרחיים רגילים, בתובענות ייצוגיות בית המשפט אינו כבול להסכמות הצדדים על שכר טרחה, ועליו לבחון אותן "בשבע עיניים". הסיבה לכך היא החשש מ"בעיית הנציג" – מצב שבו עורכי הדין המייצגים עלולים להעדיף את האינטרס הכלכלי האישי שלהם על פני טובת חברי הקבוצה, שהם "נוכחים-נפקדים" בהליך.
עם זאת, קבע השופט גרוסקופף, שבמקרה ייחודי זה ישנם שני טעמים המצדיקים את אישור הסכום המוסכם. ראשית, בית המשפט העליון כבר קבע בפסק דין חלוט כי הסדר הפשרה עצמו הוא הוגן, ראוי ומביא תועלת משמעותית לקבוצה, בעיקר בעצם סיום הסכסוך ארוך השנים, קניית הסיכון וקביעת הסדרה לעתיד. שנית, וזהו העיקר, ההסכמה על שכר הטרחה הושגה
לאחר שהסדר הפשרה לטובת חברי הקבוצה אושר באופן סופי ומוחלט. במצב דברים זה, הסביר השופט, החשש לניגוד עניינים "פוחת במידה משמעותית", שכן ההסכמה המאוחרת לא יכלה לבוא על חשבון הסעד שניתן לקבוצה, אשר כבר הפך לעובדה מוגמרת.
לאור זאת, קבע בית המשפט כי הסכום המוסכם הוא סביר ומבטא פשרה ראויה בין הצדדים, ואישר אותו במלואו.
ע"א 234/24
