העליון הכריע בערעור על הפיצויים לנפגעי הפיגוע בכביש 443: התיק יוחזר למחוזי שידון בסכומים לאור חוק חדש
בית המשפט דחה את ערעור הרשות הפלסטינית וערעור שלושה מאחיהם של הנרצחים בפיגוע משנת 2001, וקבע כי סוגיית גובה הפיצויים העונשיים תיבחן מחדש לאור "החוק לפיצוי קורבנות טרור" שנחקק לאחרונה ומעלה משמעותית את סכומי הפיצוי
בית המשפט העליון, בפסק דין שניתן ב-20 באוגוסט 2024, דחה את הערעורים ההדדיים שהוגשו בעניין הפיצויים למשפחותיהם של שרון ויניב בן שלום ז"ל ודורון סווירי ז"ל, שנרצחו בפיגוע ירי בכביש 443 בשנת 2001. עם זאת, השופטים, בראשות השופט יצחק עמית, הורו על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי בירושלים, על מנת שזה יקבע את גובה הפיצויים העונשיים להם זכאים בני המשפחה לאור חוק חדש שנכנס לתוקף לאחר הגשת הערעורים.
הסאגה המשפטית, המתנהלת מזה למעלה משני עשורים, הגיעה לפתחו של בית המשפט העליון לאחר שבית המשפט המחוזי פסק פיצויים עונשיים לשישה מבני משפחות הנרצחים, בהם ההורים וחלק מהאחים, שהוכרו כ"ניזוקים משניים" בעקבות הנזק הנפשי הקשה שנגרם להם. תביעתם של שלושה אחים אחרים נדחתה, בנימוק שהנזק הנפשי שנגרם להם, הגם שהוא קיים, אינו עומד ברף המחמיר שנקבע ב"הלכת אלסוחה".
הלכת אלסוחה, שנקבעה על ידי בית המשפט העליון, קובעת ארבעה תנאים מצטברים להכרה באדם כניזוק משני הזכאי לפיצוי בגין נזק נפשי שנגרם לו כתוצאה מפגיעה באדם אחר. התנאים כוללים קרבת משפחה מדרגה ראשונה, התרשמות ישירה מהאירוע המזיק, קרבה בזמן ובמקום לאירוע, והתנאי הרביעי והמכריע – קיומה של פגיעה נפשית משמעותית המגיעה לכדי נכות ניכרת.
על פסק דינו של המחוזי הוגשו שני ערעורים. האחד על ידי הרשות הפלסטינית, שחויבה בפיצויים, והשני על ידי שלושת האחים שתביעתם נדחתה. הרשות טענה כי בית המשפט המחוזי הקל יתר על המידה ביישום התנאי הרביעי של הלכת אלסוחה, וכי אין להכיר בנזק נפשי הנובע מאבל, קשה ככל שיהיה, כעומד בתנאי זה. מנגד, האחים טענו כי נסיבות המקרה – פיגוע טרור אכזרי שבו איבדו שני אחים ואחות – מצדיקות הגמשה של התנאי הרביעי, וכי יש להכיר בסבלם ככזה המזכה בפיצוי.
השופט עמית, בדעת רוב ובהסכמת השופט יחיאל כשר, דחה את שני הערעורים בכל הנוגע לשאלת הזכאות העקרונית. הוא קבע כי אין מקום להתערב בקביעותיו של בית המשפט המחוזי, אשר בחן באופן פרטני כל אחד מבני המשפחה, את חוות הדעת הרפואיות בעניינם ואת מידת הפגיעה התפקודית בחיי היומיום שלהם. השופט דוד מינץ, בדעת מיעוט, סבר כי היה מקום לקבל את ערעורה של אחת האחיות, שלה נקבעה נכות נפשית בשיעור של 25%, וקבע כי בנסיבות אלו, הפגיעה התפקודית המשמעותית בחייה הוכחה במידה מספקת.
אולם, התפנית המרכזית בפסק הדין הגיעה בעקבות התפתחות חקיקתית. לאחר שהתקיים הדיון בערעורים, נחקק "החוק לפיצוי קורבנות טרור (פיצויים לדוגמה), התשפ"ד-2024". חוק זה קובע סכומים קבועים וגבוהים של פיצויים: יורשיו של אדם שנרצח במעשה טרור יהיו זכאים לפיצוי בסך 10 מיליון שקלים, ונפגע טרור שנגרמה לו נכות צמיתה יהיה זכאי לפיצוי של 5 מיליון שקלים. לאור זאת, קבע בית המשפט העליון כי מאחר שהערעור עודנו תלוי ועומד, אין מנוס מלהחזיר את התיק לערכאה הדיונית. בית המשפט המחוזי יידרש כעת לדון מחדש בשאלת גובה הפיצויים לכלל בני המשפחה שהוכרו כזכאים, וזאת לאור התשתית החוקית החדשה והמשמעותית.
ע"א 3619/23, ע"א 3670/23
